טוראי אבידוב ליברמן ז"ל

עין חרוד, 15.7.1947
אנחנו כאן כעשרים איש, בנים ובנות. לא תיארתי לי שהוא יהיה כל כך טוב. בנים נחמדים, כל אחד מוכשר לעשות משהו. בחרו בי למזכירות הגרעין, ויש לי הרושם שאני מצליח לא רע. אני יכול להתגאות בדבר אחד, שאני אהוב על כולם וחי בשלום עם כולם...


רמת דוד, 3.12.1947
כולם יושבים על יד הרדיו ומקשיבים לחדשות. בשמענו על מקרי רצח נוספים האגרופים נקמצים ויש חשק לקפוץ ולהסתער על אותו המון פרוע של הערבים, העושים את שלהם בשקט בשלווה, כאילו זו מדינתם. אבל אין לנו האפשרות ליהפך לפורעים כמותם, כי בכל זאת אנו בנים לעם בעל תרבות והנהגה טובה ומאורגנת...


רביבים, 10.1.1948
... חיינו כאן חדגוניים, אין שינוי, תמיד אותם הדברים, אותו סדר יום. חיי בטלה אלה (אנחנו לא עובדים) מביאים לחיכוכים וגסות רוח... כשתבוא השירה אני יוצא לקורס חובשים. אני ממשיך במסורת המשפחה ומתקדם לקראת "אבידוב ליברמן, רופא לכל חלקי הגוף, ביחוד לפגיעת כדורים"...


רוחמה, 28.5.1948
... למפרע אני מבקש סליחה על כתב ידי ועל המכתב הקצר שנשלח אליך, אף על פי שמגיע לך מכתב ארוך ויפה כמו שלך. אבל מה לעשות, אלה הם התנאים, גם הכתיבה, גם הזמן וגם מי שכותב איננו מתמהמה. מה לעשות?
נסעתי לנתניה, לגמר הקורס, הספקתי להיות יומיים וגויסתי לקומנדו. אנחנו נוסעים על ג'יפים, יש לנו תפקידים רבים מאוד. נסעתי הנה שלושה ימים בלי אוכל ובלי שינה, אבל עברנו את זה. מחר בערב אנו יוצאים להפגש עם "השכנים". נקוה שנחזור בריאים ושלמים. רואה אני שאם לא אחתום את שמי למטה לא תדעי מי כותב לך מכתב כזה יבש, אבך אתך הסליחה. החום כאן ומצב הרוח מיבש את הכל. החברים שלנו - כבר שבעה מהם נפצעו לפני הכל... הלילה יוצאים. להתראות.
שלום, בלחיצת יד -
אבידוב.
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח