אבידוב אחי לא היה שעשועים לכל יודעיו; כל מי שהכירו חיבבו. תמיד היה שר, צוחק, רוקד ושמח; עם המפוחית בפה היה מעורר את החבריה, העניק להם מעוצמת החיים שבו. אבידוב ידע לחיות. בערבות בנגב היה נע עם חבריו, יחד איתם נלחם, דרוך להגיש את עזרתו כחובש, וכך נפל.
בערב פרידתו, בטרם יצא לקרב האחרון אמרתי לו:"אבידוב, הזהר!" אך הוא, בטוח היה בחייו, האמין כי לא יקרה לו דבר. כי מלא חיים היה, בכל מאודו רצה להמשיך ליהנות מחייו.
.... ומודעה קטנה תשאר באחת הפינות שבעתון:"אבידוב ליברמן, חובש, בן עשרים, נפל באשדוד. מקום הקבורה אינו מצויין.."
יאיר ל.
מתוך הספר "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח