קורות חיים
בנם הבכור של מלי וקובי, אח לעמית. נולד ביום י"ב בטבת תשס"ב (27.12.2001) במועצה מקומית גדרה.
ליאב גדל והתחנך בגדרה. למד ביישוב בבית הספר היסודי "גוונים" ובתיכון "דרכא רמון". היה ילד אהוב ומוכשר, שכבש את כולם בחיוך ממיס לבבות. ערכי, שורשי ומשפחתי מאוד. התייחס לכל הסובבים אותו בכבוד ובאדיבות, מתוך רגישות לזולת ואהבת האדם שאפיינו אותו.
נער פעלתן, אנרגטי וחובב טיולים בארץ ובעולם. הצטיין בתחומי ספורט רבים: שיחק כדורגל וטניס, עסק בשחייה ובריצה, התמיד באימוני כוח קשים, ונמשך לספורט אקסטרים, כמו גלישת סנובורד וגלישת גלים. בקיץ בילה שעות רבות בים, על החוף ובגלישת גלים, שם מצא את השקט וההפוגה.
סחף אחריו חברים רבים שאהבו אותו ונהנו מקרבתו. היה חבר נאמן ומסור מאוד, קשוב ותומך. אהב לבלות ולרקוד עם חברים במסיבות, וליהנות מכל רגע בחיים. חבריו כינו אותו "מלך המסיבות".
לליאב ועמית היה קשר בין אחים יוצא דופן, קשר חברי, משמעותי, מכיל ומכבד.
ליאב בלט כמנהיג טבעי, שמעשיו כוונו להוביל, להנחות ולסייע לכל מי שבסביבתו. האמין בעוצמות שבו ובדרך שלו, והכיר ביכולתו להשפיע במצבים רבים. התייחס לעצמו ולאחרים באחריות, וניחן ביכולת לדאוג לזולת לפני שהוא דואג לעצמו. חבריו סיפרו שנוכחותו מקנה להם תחושת ביטחון, תחושה שיש על מי לסמוך.
ליאב דגל במצוינות, הכיר בכישוריו וביכולותיו, ושאף להיות הטוב ביותר בכל מה שעשה. עם זאת שמר על צניעות, ומעולם לא התפאר בהישגיו.
בעל יושרה פנימית, שיקול דעת ובשלות. חונך על ערכי אהבת העם והארץ, והביע את רצונו להגן על המדינה ולהיות חלק מהכוח הלוחם בה.
כשקיבל צו ראשון לקראת גיוסו לצה"ל, שהה עם משפחתו בשליחות בסופיה, בירת בולגריה, ולמד שם בתיכון הבין-לאומי. כשניתנה לו האפשרות לדחות את השירות, סירב להצעה והתגייס, כשרצונו לממש את שאיפתו להיות לוחם.
התגייס לצה"ל ביום 10.12.2020 ושירת בחטיבת הקומנדו, ביחידת "דובדבן", אחת היחידות המובחרות בצבא. היחידה פועלת למניעת פעילות חבלנית עוינת, ומתפקדת בצורה גלויה ומוסווית בקרב אוכלוסייה ערבית מקומית. תיארה אימו: "הוא היה עם הרבה 'רעל' ומוטיבציה, לוחם, מלח הארץ". ליאב עבר מסלול הכשרה תובעני שנמשך שנה וארבעה חודשים, ונבחר למצטיין סיום מסע הכומתה ולמצטיין סיום מסלול. לאורך כל המסלול שימש מפקד חוליה, ויועד לצאת לקצונה, אך החליט למלא תפקיד נוסף ביחידה. הוא פיקד על כיתת טירונים שהחלו את דרכם ביחידה, וראה בתפקיד חשיבות רבה. בתפקיד זה באו לידי ביטוי המקצועיות שבו, כושר המנהיגות ויכולת הפיקוד על הדור הבא של לוחמי דובדבן.
עם סיום תפקידו כמפקד כיתה הוצע לו לחזור לצוות שאיתו סיים את המסלול, אך הוא החליט להשתלב בצוות 100, חוד החנית של היחידה, צוות פריצה שמהווה גורם מקצועי המוביל את יתר הצוותים. המיון להכשרה זו דקדקני וקשה, במטרה לבחור את הטובים והמקצועיים ביותר, ללא פשרות. ליאב עבר בהצלחה את המיונים וגם את ההכשרה שנמשכה שלושה חודשים, ודרשה כוח רצון, מוטיבציה ומקצועיות. בהיותו לוחם בצוות 100 יצא לקורס חובשים ושימש גם כחובש צוותי. כמו כן חתם על שנת שירות קבע, כנדרש בצוות. סיפרה אימו: "ההכשרה הייתה קשה מאוד, אבל הוא היה מבסוט אש. הוא אהב את מה שעשה, אהב את דובדבן ואת החברים שם. היה לו טוב".
לאורך שירותו כלוחם ביחידה לקח חלק בפעילויות רבות נגד מחבלים בשטחי יהודה ושומרון, בג'נין, שכם, רמאללה ועוד. היה לוחם אמיץ לב, מיומן ומאומן היטב.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
במהלך מתקפת הפתע הוזעקו יחידות חטיבת הקומנדו אל יישובי עוטף עזה כדי להשתתף בקרבות הבלימה מול מחבלי חמאס. ליאב הוקפץ עם לוחמי יחידת דובדבן אל קיבוץ כפר עזה, שהותקף בידי למעלה ממאה מחבלים, שחדרו מכמה פרצות בגדר הקיבוץ. הוא לחם במחבלים, חילץ אזרחים וטיפל בפצועים מקרב האזרחים והלוחמים. הקרבות הממושכים הסתיימו בטיהור הקיבוץ ממחבלים.
במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה, שהחל כעבור כמה ימים, נלחם ליאב עם יתר לוחמי דובדבן בצפון הרצועה. "הוא היה בטוח שלא יקרה לו כלום, שלא ייפגע בקרב", סיפרה אימו, קצינת נפגעים בעברה. "אני חששתי שהדפיקה הזאת בדלת תגיע אליי". בתחילת דצמבר 2023 פגש את הוריו בפעם האחרונה, כשבאו לבקרו בשבת בבוקר.
כשעברו הכוחות לדרום הרצועה, נלחם עם יחידתו בלב ח'אן יונס, שהיוותה מרכז שלטוני וצבאי של חמאס. במסגרת הלחימה ניהלו הלוחמים קרבות פנים אל פנים עם מחבלים וחיסלו חוליות טרור רבות. ב-17.12.2023, בשעה 13:00 לערך, נהרג ליאב מפיצוץ מטען בח'אן יונס.
בתקרית נהרגו גם רב-סמל ראשון (במיל') איתן נאה, לוחם מיחידת דובדבן, ורב-סמל ראשון (במיל') טל פיליבה, לוחם ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית.
רב-סמל ליאב אלוש נפל בקרב ביום ה' בטבת תשפ"ד (17.12.2023), ימים אחדים לפני יום הולדתו העשרים ושניים. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר אחריו הורים ואחות.
בפנקסו הצבאי כתב: "לוחם עומד זקוף גם כשהוא לא יכול לעמוד יותר". משפט זה מתאר היטב את נחישותו כלוחם ואת עוז רוחו.
אמרה אימו: "ליאב היה גבר שבגברים. לוחם, אמיץ, גיבור ישראל. הפסדנו כולנו. אנחנו כמשפחה, הצבא, והמדינה כולה. הפסדנו חייל, הפסדנו אזרח לעתיד. אני אמשיך לדבר על ליאב כמה שצריך, ואספר מי הוא היה. חשוב לי שיזכרו שהיה פה ילד-גבר שקראו לו ליאב, שאהב את החיים ונהרג למעננו ולמען המדינה".
כתב זיו, מפקדו: "אני ניצב כאן לפניך כי ככה לימדתי אותך שראוי לעמוד ברגעים חשובים אחי, אבל שתדע שבתוך תוכי אני הכי שפוף עכשיו, כואב את לכתך ומתקשה להאמין שאני מספיד אותך... זכיתי בלוחם שתמיד ראשון, לוחם שהוא בכלל אח וחבר, בעל תשוקה, נחישות ורצון עז להיות הטוב ביותר. הצטיינת במהלך המסלול כולו... אלוש אח שלי, היית לוחם גיבור בצוות 100, אמיץ לב, עשית עשרות פעילויות תחת אש בצורה יוצאת דופן, היית נחוש, חדור מטרה, מפוקס ומקצועי... צוות 100 וצוות 10 לעולם לא יהיו אותו דבר בלעדיך".
כתב דולב, חברו : "אני יודע שאתה לא אוהב שבוכים אז אשתדל בלי, ואני יודע שאתה מתעצבן שאני מדבר עליך, אבל אנשים צריכים לדעת מי היית. אתה הדוגמה לחבר, תמיד דאגת קודם לחברים שלך ורק אחר כך לעצמך. כל החברים זכו שיש להם חבר כמוך. הענקת השראה לכולנו, הסתכלנו עליך ואמרנו ככה אנחנו רוצים להיות... תודה על חברות אמיתית, על כל החוויות המשותפות, עברנו הכל ביחד... אתה תחסר לי אחי, העצות שלך והדעות שלך הנחו אותי בכל דבר שעשיתי, אני לוקח ממך הרבה דברים ואני מבטיח להשתמש בזה לכל החיים... כמה ערכים אחי, כמה אהבה ונתינה הייתה לך לסובבים אותך. הקרבת את עצמך למען המדינה, זה משקף כל כך את מי שהיית. אתה הגיבור שלנו. לא חשבתי שניפרד מתישהו. הפכת להיות אצלי משפחה ואני אצלך אני מבטיח לשמור על זה... הלוואי שהיית יכול להבין מה אתה בשבילי וכמה אני מעריך ואוהב אותך".
כתבה האחות עמית באזכרת השלושים: "אח שלי, מלאך שלי, אין לי מילים שיכולות להתחיל את זה. מי חשב שיום יבוא ואני אספיד אותך מול מאות אנשים שכל כך אוהבים אותך.
ב-17.12.23 קיבלתי את ההודעה הכי נוראית שיש, שנפלת במלחמה. כמה צעקות ובכי היה בבית אי אפשר לתאר במילים. הדפיקות בדלת לא יוצאות לי מהראש. כשהלכנו להיפרד ממך נראית כאילו פשוט נרדמת עם פה פתוח. כל שבת שעוברת בלעדיך קשה לי, אני לא מדליקה יותר נרות שבת, אני מדליקה נרות נשמה לזיכרך... קשה לי בלעדיך ליאב, אתה אח שלי ותמיד תהיה אח שלי.
תמיד כשרציתי היית פה לצידי. אני לא יכולה לעכל את זה שאתה לא פה יותר. בשבילי אתה בסתם עוד מסיבה ותחזור עוד מעט. אני לא יכולה לראות את עצמי ממשיכה בחיים כרגיל בלעדיך אבל אני יודעת שזה מה שהיית רוצה, כי דיברנו על זה. כשלי כבר היה קשה והייתי מותשת אתה אמרת לי להישאר פה איתך ושאנחנו פה אחד בשביל השני, בחיים לא עזבת אותי לרגע.
אני נשארת פה ואני אמשיך להישאר פה בשבילך... תמיד היית קונה לי מתנות עם הסימן של אינסוף, עכשיו אני מבינה למה. אני אוהבת אותך אח שלי, אוהבת אותך עד אינסוף".
כתב אורי, בן דודו: "גיבור-על הוא דמות בדיונית, לרוב בעלת יכולות על-אנושיות, שבהן היא עושה שימוש לטובת הכלל, מתמודדת עם סכנות ונאבקת בנבלי-על. בן דוד שלי היה גיבור-על. מגיל אפס תמיד היית הבן דוד המוצלח, היפה והמוכשר. היית טוב בהכול, בכדורגל, בריצה, בשחייה. היית גיבור-על שהתהלך בין אנשים רגילים".
כתב חברו לצוות: "אף אחד לא באמת מעכל שדווקא אתה, זה שתמיד מחייך, שתמיד עוזר, זה שרק טוב יוצא ממנו, כבר לא איתנו. תמיד פעלת ועשית דברים בדרך הייחודית שלך. לקחת דברים לקצה, היית הראשון בכל משימה! המוביל מלפנים והשומר מאחור. דאגת לשמור על חיוך בכל מצב, ולא רק על שלך, אלא על החיוך של כולנו. אלוש, איך אפשר להסביר לאנשים פה מי היית? יש בך הכול מהכול, אחי. אין בן אדם שלא העריץ אותך, ולא סתם. סחפת את כולנו אחריך, ואנחנו כמו כולם התאהבנו בך. איך אפשר שלא. אתה חבר אמת, אתה הבן אדם הזה שתמיד ירצו להיות לידו, ולצערנו גם הכי חתיך מכולם. אלוש, אתה לוחם מהטובים שהיו. לא שהייתה לך ברירה, אתה אלוש. קורצת מהחומר של הטובים ביותר".
ספד ראש מועצת גדרה: "ליאב גיבור ישראל היה מנהיג מלידה, בן למשפחה שהיא מלח הארץ. היה אהוב ובולט בסביבתו בזכות ערכיו ודמותו הכובשת. אבדה גדולה למושבה ולמדינת ישראל".
משפחתו של ליאב פועלת ותמשיך לפעול להנצחת שמו בדרכים רבות, כדי לספר ולהנחיל את דרכו המיוחדת.
השביל שבו נהג לרוץ, בכניסה הדרומית לגדרה, הפך ל"שביל ליאב" והוצבה בו אנדרטה לזכרו. בבית חינוך "מרחבים" בעיר יבנה, שבו אימו בסגל ההוראה, הקימו את "גן ליאב".
הוקמה קבוצת כושר קרבי בגדרה על שמו, צוות אלוש.
טורניר כדורגל ע"ש ליאב אלוש, בהשתתפות נבחרות דובדבן, חברים ומשפחה, התקיים ב-12.4.2024 בגדרה. כמו כן התקיים לזכרו כנס מתגייסים.
בפייסבוק הוקמה הקבוצה "לזכרו של רס"ל ליאב אלוש הי"ד". עמוד לזכרו עלה באתר אינסטגרם: Remember_liav_aloush.
אביו, לוחם במילואים בכוחות הביטחון, קעקע על ידו זיכרון מהלחימה ב-7 באוקטובר 2023, כאשר פגש את ליאב בעוטף עזה. מעל דמויותיהם המחובקות מופיע אריה שואג ומתחתיהן דגל ישראל.
חברים רבים קעקעו על גופם את המשפט שהנחה את דרכו של ליאב, "לוחם עומד גם כשהוא לא יכול לעמוד יותר", ולצידו הספרה 100, לציון הצוות שבו שירת ביחידת דובדבן.
הזמר גל אדם כתב ושר את השיר "חלומות גדולים" לזכרו של ליאב. השיר נפתח בהודעה הקולית ששלח לאחותו עמית לפני שנפל לקרב: "בשום צורה, חס וחלילה, לא יקרה שום דבר, אני אוהב אותך אוהב אוהב אוהב".
הקליפ "לראות את האור", בביצוע חדש של חברו אורי כוכבי, מוקדש לזכרו של ליאב וכולל תמונות מחייו (מילים: ברק פלדמן, לחן: אסף אמדורסקי).
המשפחה הפיצה כובעים שעליהם נכתב "לזכרו של ג'נגו" (כינויו בפי חבריו), ו"לזכרו של אלוש", שרשרת עם מדליון בצורת גלשן, מדבקות עם תמונתו, ובירה גולדסטאר שעליה התווית "לזכרו של ליאב אלוש".