קורות חיים
בנם של סמדר ועמי. נולד ביום כ"ו בסיוון תשס"ד (15.6.2004) בכפר יהושע. ילד שלישי במשפחה, אח של מאיה, דריה והתאומים יהלי ויובל.
רועי גדל והתחנך במושב כפר יהושע. ילד נעים ורגוע שאי אפשר להוציאו משלוותו הפנימית, אך גם יודע לעמוד על שלו.
למד בבית הספר היסודי "מרחבים" במושב ומכיתה ז' למד בבית הספר האזורי "ויצו" בנהלל. בחר במגמת רובוטיקה. נער מבריק, חכם, יצירתי ו"חושב מחוץ לקופסה", אך העדיף טבע וחופש על פני לימודים במסגרת. "היה לומד תוך כדי תנועה", כדברי הוריו.
מגיל צעיר התעניין בצילום והיה צלם חובב מוכשר מאוד. בגיל שלוש-עשרה, בבר המצווה, רכש לעצמו מצלמה ומאז השתתף בקורסי צילום. עד מהרה החל לצלם אירועים, תחילה בהתנדבות ולאחר מכן בשכר – מסיבות בת/בר מצווה, מסיבות סיום של בית הספר, אירועים משפחתיים ומסיבות חג קהילתיות. בין היתר צילם בעזרת רחפן את אירועי חג השבועות המסורתיים במושב. את הסרטונים העלה לאתר "יוטיוב". כן הכין מגנטים עם תמונות באירועים.
מילדותו הצטרף לאביו לטיסות במצנח ממונע גלגלי ("באקאי"), והם חלקו את האהבה לטרקטור, לטרקטורון ולרכבי שטח אחרים. רועי חלם לקנות אופנוע, וכדי להרוויח כסף להגשמת חלומו עבד במגוון עבודות. יחד עם חבר שיפץ רכב שהם כינו "בן לאדן". כאשר נסעו בו ברחבי המושב, עשה הרכב רעש רב עד כי התושבים התריעו שרכב חשוד מסתובב באזור.
בתקופת התיכון חווה פריחה חברתית, ועשרות חברים הקיפו אותו. תמיד נרתם לסייע להם והיה מוכן לעשות הכול למענם, בכל תחום. לעיתים קרובות אירח אותם בביתו למשך שעות רבות. לאחר שהוציא רישיון נהיגה לטרקטור, החל לנסוע בשטח, ורבים מהם רצו להצטרף אליו. הוא ניווט היטב בכל האזור, בטבע ובשדות, ויחד נסעו למעיינות עם "פק"ל קפה". כן אהב לטייל איתם ברגל ולישון בשטח.
הודות לחוש הטכני המפותח מאוד שלו, שכלל קליטה מהירה ותפיסה טכנית מצוינת, בנה את המחשב שלו בבית בכוחות עצמו מחלקים שקנה, ורכש מומחיות בהטסת רחפנים, עד כדי כך שבני המושב שקנו רחפן פנו אליו שילמד אותם כיצד לתפעל אותו. בילדותו זה התבטא ביכולת להרכיב קוביות "לגו" של אלפי חלקים, ובהמשך ביכולת להרכיב רהיטים בקלות. בכישרון רב ידע לפתור "קובייה הונגרית" משלל סוגים, ובתיק מיוחד אחסן את הקוביות.
רועי, צעיר עליז עם חוש הומור מפותח, התייחס אל העולם בקלילות, בלי להתרגש יותר מדי ו"לקחת ללב", בלי להרים את הקול ובלי להתלונן, ומצא את המשעשע בכל רגע בחיים. "רק היית נכנס הביתה, ומייד היה הבית מתמלא באור גדול, באנרגיה טובה ובשמחת החיים המדבקת שלך", כתבה אימו.
נשמה טובה, אכפתיות וטוב לב אפיינו אותו – צנוע, שלו ושקט עם חיוך מיוחד, תמיד התחשב בזולת ובחלש, קיבל את כולם ולא השלים עם מצב שמישהו יושב לבד בצד, אלא במקום זאת שילב אותו בקבוצה. בחפץ לב שמח לעזור ככל יכולתו בלי כל התלבטות. הוא נגע בכל מי שפגש עם הקסם והחשיבה החיובית שלו, ויצר הסקרנות והרצון לגלות וללמוד דברים חדשים סחפו את סובביו.
הקשר עם הוריו, אחיותיו ואֶחיו היה קרוב. "האח המצחיק שלנו, שתמיד היה עושה איתנו שטויות, משחק איתנו משחקי קופסה, תמיד עוזר ונמצא שם לכל דבר הכי קטן שנבקש", כתבה מאיה אחותו. אחיו הצעירים יהלי ויובל העריצו אותו.
אף שעבר את מבחן "מגשימים" לנוער מצטיין בתחום הסייבר, מסלול המאפשר להתמיין ליחידות טכנולוגיות מובחרות בצה"ל, החליט שלא להשתתף בתוכנית משום ששאף להיות לוחם ולעשות שירות משמעותי בעל אופי קרבי.
ביום 7.12.2022 התגייס לצה"ל ואכן שובץ כלוחם בגדוד "דוכיפת" בחטיבת "כפיר" של חיל הרגלים. במסגרת זו עבר בהצלחה קורס חובשים שנמשך שלושה חודשים. מסלול הלוחם היה קשה, אך רועי מעולם לא התלונן והיה חדור מוטיבציה. לאחר שהשלים אותו הוצב כחובש קרבי בפלוגת החוד (פלחו"ד) של הגדוד. כל משימה ביצע ברצון רב, בשקט ובענווה. רקם חברות אמת עם חיילים רבים במחלקה, דחף אותם קדימה, הגיש להם עזרה בכל שעה שנזקקו לה, התחשב בהם, והם סיפרו עליו שהיה החובש הטוב ביותר.
ביום הכיפורים תשפ"ד זכה לצאת לחופשה בביתו בפעם האחרונה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבת הטבע "נובה" סמוך לרעים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המלחמה הייתה יחידתו של רועי בעיירה חווארה הסמוכה לשכם, ובאזור זה פעלה עד סוף חודש נובמבר 2023, אז הועברה דרומה ללחימה ברצועת עזה. תחילה פעלה בשכונת שג'אעייה שבעיר עזה בצפון הרצועה.
באמצע חודש דצמבר 2023 יצא עם יחידתו להפוגה בכפר נופש באשקלון, ושם נפגש עם הוריו ושני אחיו הצעירים לכמה שעות מרגשות.
לאחר הנופש נכנס עם היחידה ללחימה באזור חאן יונס שבדרום רצועת עזה. בימי הלחימה הקשים וההתמודדות המאתגרת לא ויתר רועי והמשיך להילחם ולתת מעצמו. בלחימה הפגין אומץ לב ומקצועיות מתוך תחושת שליחות. הוא לא רצה להשאיר מכתב למשפחתו "כדי לא להביא מזל רע", כדבריו, אך ביקש מחייל במחלקה שאם יקרה לו דבר-מה, ימסור את אהבתו למשפחתו ולחבריו. את משפחתו הרגיע באומרו שכחובש הוא תמיד האחרון בכוח.
ביום 8.1.2024, במסגרת הלחימה במחנה הפליטים בני סוהילה בחאן יונס, הסתער ראשון בגבורה ונקלע עם מפקד הכיתה שלו לקרב פנים מול פנים עם מחבל שארב להם בחדר חשוך בתוך בית. רועי נפגע מירי המחבל, פונה לטיפול בטנק, אך ניסיונות ההחייאה עלו בתוהו.
רב-טוראי רועי טל נפל בקרב ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יהושע. הותיר הורים, שתי אחיות ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
בטקס הלוויה הושמע שירו של משה פרץ "גיבור של אימא", ובו בין היתר המילים: "אתה תמיד תהיה לי מלך העולם, / תמיד עם החיוך הכי מושלם / כמו בתמונות, בזיכרונות. / לכל מקום שלא תלך, תהיה של אימא, / תמיד תהיה לי מלך העולם".
ספדה לו אימו: "רועי שלנו אהוב, הקסם והאור של הבית. לעד נחכה שתיכנס הביתה ותמלא לנו אותו באור גדול, כמו שאתה יודע. נתגעגע לשמוע עוד קצת מהסיפורים ומהחוויות שלך, שתמיד מסופרים בחיוך ובחוש הומור הכל כך אופייני לך. היית ילד קסם חיובי שתמיד רואה את הכוס המלאה. עם המון שמחת חיים. מה שנקרא, ילד בזרימה. לא יודעת איך אפשר להמשיך לזרום בחיים מעכשיו. אוהבים וכבר מתגעגעים מאוד".
כתב אביו: "אני מתגעגע אליך, מתגעגע לראות אותך בבית, בארוחות המשפחתיות, במפגשים המשפחתיים, ועם החברים. אני מתגעגע לעיניים הכחולות והטובות שלך, לרוגע שלך, לקול שלך, לראות אותך נוסע בטרקטור, ואפילו בערסל עם הסיגריה".
כתבה סבתו בלהה: "אתה מביט בי מן התמונות שמונחות לפניי על השולחן, עם העיניים הכחולות והמבט המבין והחכם. והחיוך – כזה שקט ועדין. אף פעם לא הרמת את הקול. וכך תישאר תמיד – צעיר לנצח ויפה תואר, שכל החיים לפניו – ופתאום הכול נקטע ונגמר. כמה אני מתגעגעת... כמה כולנו מתגעגעים".
ספד מפקד גדוד "דוכיפת": "רועי, לוחם יקר, השארת חותם בקרב חבריך ומפקדיך. נמשיך את דרכך ואת הערכים שאפיינו אותך – רוח ההתנדבות והגבורה, מסירות הנפש והערבות ההדדית. אני מצדיע לך בדרכך האחרונה על כל פועלך בשירותך".
כתב מפקד הפלוגה: "אתה היית מהבחורים השקטים, מאלו שכשדיברתי עם הפלוגה על העוצמה שבשקט – התכוונתי אליכם ... רועי, נוח על משכבך, אחי, אני אוהב אותך, נקשרנו קשר דם. דמך עודנו עליי, ואני מסרב להחליף את הווסט, כי אנחנו ממשיכים להילחם יחד".
ספד יאן, מפקד הכיתה שלחם ברגעים האחרונים כתף אל כתף עם רועי: "רועי טל היה חייל מעולה, חייכן עם לב זהב, תמיד עשה טוב לכולם ונתן לכולם. לב מזהב אמיתי. בן אדם טהור. יש לי מטרה בחיי – להפיץ טוב בעולם, ורועי טל היה הדבר הכי טוב שאי פעם הכרתי. הוא צריך להגיע למקום טוב יותר מגן עדן. הוא היה לי חייל, חבר וגיבור".
בן דודו תומר ספד: "היית החבר הזה שתמיד כולם היו רוצים להיות סביבו, כי כזה היית – הכי טוב. הילד שתמיד היה אפשר לדבר איתו על הכול, ושתמיד עוזר לכולם עם חיוך על הפנים, ופשוט לוקח הכול רגוע ובאדישות שמיוחדת רק לך ... רועי, אתה לא יכול ללכת לי. לא הספקנו כלום עדיין".
אופק, ידידה, ספדה: "החוויות והזיכרונות שנשארו ממך הם מהטובים שהיו לי בחיים; כמה טיילנו, נסענו, נתקענו בבוץ, חולצנו, חילצנו, צחקנו, והכי חשוב – בילינו עם מלאך שבא מגן עדן להגן על המולדת. נהרגת על הגנת הארץ, ובשבילי אתה הגיבור שלי לעד. לעולמים אנציח אותך, אספר על האדם שהיית, על הצניעות, על השקט, ועל הביישנות שהייתה רק לך. האדם העניו, הלוחם, הפייטר".
חברו פלג ספד: "אין-ספור חוויות צברנו ביחד, פרויקה, כל כך אהבנו לטייל ביחד. האהבה שלך לאדמה ולארץ הייתה בלתי נגמרת. תמיד דאגת שהסובבים אותך ישמחו ויהיו מאושרים, גם אם זה היה מגיע על חשבונך. השמחה שלהם הייתה תמיד חשובה לך יותר מהכול. הלב הרחב שלך ליווה וימשיך ללוות אותי עד יומי האחרון".
נעמן טל, דודו של רועי, חיבר, הלחין וביצע שיר לזכרו: "צדדים שבך / שנכיר רק מהסיפורים / איך סחבת משקלים כבדים לא שלך – / של כל מי שנשבר. // חברים מסביב לשולחן / ואתה נמצא שם בכולם / כמו זורם להם בתוך הדם / אין מילים לנחם אותם. // רק חיבוק עם אור הבוקר / פק"ל קפה במעיין / את החיים לטרוף אתה היית כבר מוכן / אם רק היה לך עוד זמן / עוד זמן. // אח יקר / איך השארת לנו זיכרון / סרטונים פוזל עם הלשון בחוץ // וחמוץ וגם מר, רועיקון / בן אהוב, איך אפשר בכלל להצטער / על אדם שאף פעם לא ויתר / והיה ראשון להסתער בקרב / מה עכשיו?" השיר ניתן להאזנה בליווי תמונות וסרטונים מחייו של רועי ביישומון "טיק טוק" וב"יוטיוב".
לאחר ההשתלטות של צה"ל על הכיכר בבני סוהילה צילם מפקד הגדוד את המקום וציין בסרטון שהיחידה פעלה לזכרו של רועי.
אומן הגרפיטי בנצי ברופמן צייר את דיוקנו, והתמונה הוצגה בתערוכה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. מאחר שרועי אהב אופנועים וקיווה לרכוש אחד, קעקעה דודתו אפרת על עורה קעקוע של אופנוע לכבודו.
רועי מונצח ויונצח בדרכים רבות. בין היתר באנדרטה בכפר יהושע, בבית יד לבנים בנהלל, באנדרטה של כפר הנוער "ויצו" שבו למד, באנדרטה של חטיבת "כפיר" ליד עפולה ובבית חולים 10 (מרפאה אזורית של חיל הרפואה בחיפה).
לזכרו נפתחו דפים באינסטגרם וביוטיוב, בשם: remember_roi_tal.