קורות חיים
בן אבא וחנה. נולד בשנת תש"ז (1947) בספרו שבמרוקו. הוא למד בעיר מגוריו בבית-הספר היסודי "אם הבנים " ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1962. עם הגיעו לישראל החל ללמוד בבית-הספר המקצועי "תורה ומלאכה" בנתיבות. לאחר שנת-לימודים אחת, הוא עבר למוסד "חוות השומר" ליד טבריה וסיים בו את לימודיו. הוא היה חבר בארגון ספורט, היה פעיל בגדנ"ע וקיבל מדליית זהב בקליעה למטרה. בשעותיו הפנויות אהב להאזין למוסיקה מעל גבי תקליטים ובקולו הנעים היה מנעים זמירות לבני-המשפחה. לב טוב וישר פעם בקרבו. הוא היה דואג לכל, מעודד את הכל ומוכן לעזור לכל נצרך. מעל הכל היה חרד לגורל המדינה. הוא רצה להתגייס לצה"ל אולם כיון שאחיו שירת באותה עת כחובש קרבי בחטיבת שריון בסיני ומחמת התנגדות ההורים, נמנעה ממשה ההצטרפות לצבא. אבל, מלחמת ששת הימים וכל ההתרחשויות בחודשים שלאחריה גרמו לשינוי בהתנגדות ההורים.
משה גויס לצה"ל בנובמבר 1967. בתחילת דרכו בצה"ל שירת בחזית הירדן והשתתף במרדפים ובפעולות ברמת-הגולן. לאחר מכן, הוא התנדב לחיל-הרפואה ונשלח לקורס חובשים קרביים. עם סיום הקורס הוא הוצב באזור הצפוני של תעלת סואץ כחובש במעוז. בתקופת שירותו בתעלה הייתה דאגתו העיקרית נתונה לאמו ובכל עת שביקר בבית עשה כמיטב יכולתו להרגיע אותה ולהפיג את המתח, בהעלימו ממנה את מקום שירותו. הוא שהה כשלושה חודשים רצופים במעוזי הגזרה כשהוא משמש כחובש, לעתים יחד עם רופא-המעוז ולעתים כאחראי יחיד לטיפול בנפגעים ולעבודה הרפואית השוטפת. לדברי רופא היחידה, עשה את עבודתו זו במסירות, כעבודת קודש שאין לה תחליף ונבחר כאחראי לניסוי מכשיר חדש לרפואה המונעת. הוא היה לוחם טוב והשתתף בכל קרבות האש במעוזים, כחייל מן השורה. ביום ה' באלול תשכ"ט (19.8.1969), נפל בקרב באזור תעלת סואץ מכדורו של צלף מצרי, כאשר נחלץ לעזרת אזרח שעסק בביצורים והגיש לו עזרה. רק לאחר נפילתו נודע לראשונה לבני משפחתו היכן שירת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באשדוד.
אחיו אמר עליו: "משה היה פרח המשפחה". חבריו סיפרו כי היה בחור שקט, נוח לבריות וטוב-לב, האוהב לעזור לזולת. הוא ידע להקרין בטחון וחדוות חיים על כל הסובבים אותו - החל בחיילים מן השורה וכלה במפקד בעל נסיון, לכן העריכו אותו חבריו ומפקדיו במעוז, כי בטחו בו כלוחם וכחבר.
ספר תורה על שמו, לעילוי נשמתו, נכתב לאחר נפילתו והוכנס לבית-הכנסת ליוצאי ספרו באשדוד.