אבי, בני, נולד בסתיו 68' שבת בבוקר.
מרגע לידתו היו מעורבים רגשותינו בשמחה אדירה ובחשש מתמיד לצידה במדינתנו חשש זה נדחה תמיד עד לרגע האמת שבו הוא מגיע.
עוד מקטנותו בלט כילד מוכשר באופן יוצא דופן, בעל שמחת חיים ואהבה קורנת.
היום משניתנת לי האפשרות המרה לסכם את חייו באופן רטרו-ספקטיבי, אני מצרפת בזיכרוני כלל מאורעות אשר שותפים לשנינו. מקרים בהם בלטה מעין תקשורת אינטואיטיבית בינינו. בטח יאמרו כתמיד שכך חשה אם, אך תחושתי שונה.
כל חייו ליויתיו בחוויותיו כאלה שסיפר וכאלה שלא. אלה שלא, פשוט חשתי כתחושה בליל הילקחו ממני.
תחושה שאסון כבד מנשוא עומד להתרחש ואכן קרה. כאישה מאמינה ניתנת לי הזכות הדולה להבין ולקבל את דבר הילקחו ממני כתהליך מחיים אכזרים וחולפים שנאלצים אנו כבני אנוש לעבור.
בראותי זאת אני מנסה לו במעט להבין, לקבל, להמשיך עם איזושהי תקווה ליעד מיוחד, יעד אשר הקורבנות שדרש ודורש יובנו לו בתקווה עם הזמן.