תפריט נגישות

סמ"ר יעקב קוצ'י, יענקל'ה קלר ז"ל

יעקב קלר
בן 23 בנפלו
בן יפה ויצחק
נולד בחיפה
בכ"א בשבט תש"י, 8/2/1950
התגייס ב-פברואר 1968
שרת בחיל השריון, חיל רפואה
יחידה: חט' 691, גד' 88 - "הדב הלבן"
נפל בקרב
בכ"ג בתשרי תשל"ד, 19/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: אורחה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
אזור: ב, חלקה: 3, שורה: 8, קבר: 3.
הותיר: אישה בהריון, הורים ואחות

קורות חיים

יעקב (קוצ'י, יענקלה), בן יפה ויצחק, נולד ביום כ"א בשבט תש"י (8.2.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בעתלית והמשיך בגימנסיה על-שם ביאליק בחיפה. יעקב היה תלמיד טוב וממושמע. מורהו בבית-הספר התיכון מספר כי "היה מקמץ בדברים ויודע לתמצת את רעיונותיו. דעותיו היו פסקניות ותמיד עמד על דעתו. הוא העמיק לחשוב, חקר וחיפש, ונמשך אל הדברים שבהיגיון".

היו בו התמדה, חריצות, דייקנות, קפדנות, סבלנות ותבונת כפיים. הוא שקד על תחביבו - בניית דגמי מטוסים, מסוקים ודאונים, וקרא הרבה בביטאון חיל-האוויר, להעמיק את ידיעותיו בנושאי התעופה, שכן עוד מימי ילדותו נשא את לבו להיות טייס.

בימי נעוריו נמנה עם חברי תנועת "הנוער העובד והלומד" והרבה לטייל בארץ. את שעות הפנאי הקדיש לספורט, שחה ושיחק בכדורגל. יעקב היה חברותי מאוד, קל להתיידד, אהב לבלות, לרקוד וליהנות במסיבות רעים. הוא היה בעל חוש הומור, עליז ושמח ואוהב לצחוק. כפעם בפעם שיעשע את ידידיו במעשי קונדס. טוב לב היה, אוהב לעזור לזולת, אוהב שלום ומבקש את דרך הפשרה והוויתור. את הוריו אהב אהבה עזה ורחש להם כבוד רב.

יעקב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968, והתנדב לשרת בחיל-האוויר. הוא החל להשתלם בקורס טיס, אך נאלץ להפסיק. אחר כך הוצב לחיל השריון ונשלח להשתלם בקורס חובשים. מפקדו מספר עליו ש"התבלט בהתנהגותו, הן כאדם והן כחייל, היה מסור לתפקידו ובעל ידע מקצועי רב". מפקדיו העניקו לו את "אות השירות המבצעי".

אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר, נתקבל יעקב לאוניברסיטת חיפה ולמד בחוג לכלכלה ולסטטיסטיקה.

בימים שלמד באוניברסיטה של חיפה נשא את חברתו נאוה לאישה.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף יעקב בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שנערך ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) בציר "אורחה", על שפתה המערבית של תעלת סואץ, פגע פגז בזחל"ם של יעקב והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות. בתו, מיכל, נולדה לאחר מותו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

רופא הגדוד סיפר עליו: "יעקב ידע לעשות את מלאכתו במסירות רבה ומתוך דאגה רבה לשלום הבחורים.

בשדה הקרב ניכרו מסירות נפשו וחום לבו. הוא שמר על שלוות נפש גם בימים הקשים של המלחמה ועל פניו חיוך נוסך ביטחון.

במהלך הקרב, תוך לחימה בקו הראשון, נפגע הכלי שלו והוא נהרג. לי אבד חבר אהוב וחובש מסור". יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכר הנופלים, ויעקב בתוכם.

בניית אתרים: