קורות חיים
בן אטנש וברהני. נולד ביום י"ח בסיוון תשמ"ז (15.6.1987) באתיופיה. אח לאנטרפקו, שומטו, טלי, משה, תמר, יפה, אסתר ואורלי.
את ילדותו המוקדמת בילה מהרט בכפר שְוודה שבאתיופיה. למשפחתו הייתה חלקת שדה ובה הם גידלו מגוון גידולים וכן רעו פרות וכבשים. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה לעיר הבירה אדיס אבבה והתגוררה שם כשנה.
בחודש מאי שנת 1991, בהיותו בן כמעט ארבע, עלה עם בני משפחתו ארצה ב"מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה. בשבועיים הראשונים השתכנו במרכז הקליטה "רסטל" בטבריה, ולאחר מכן עברו לגור באתר הקרוונים "מבועים" הסמוך לנתיבות.
מהרט שובץ לגן חובה בו היו ילדים רבים יוצאי אתיופיה כמוהו, ולכן התקשורת איתם הייתה לו קלה והקליטה בארץ הייתה מהירה. הוא נקרא "רמי" כשם חיבה. בכיתה א' כבר דיבר עברית באופן שוטף, אפילו דיבר עברית עם אימו והסביר לה מילים שלא הבינה.
חמש שנים לאחר העלייה לארץ עברה המשפחה להתגורר בראשון לציון, ומהרט החל ללמוד בכיתה ג' בבית הספר היסודי "מעלה שמעוני". הקליטה במסגרות חדשות הייתה לו מאתגרת, אך עד מהרה הוא התאקלם חברתית ולימודית.
בכ"ט באב תשנ"ז (1.9.1997), כשהיה בן עשר, נפל אחיו, סמל שומטו קסהון, לוחם חטיבת גולני, בקרב ברצועת הביטחון בדרום לבנון. מאז, בכל פעם שבני המשפחה נסעו לאתר ההנצחה בצומת גולני והתבוננו שם בתמונות דיגיטליות של שומטו, מהרט לא היה מוכן לחזור הביתה אלא כאשר נתנו לו תמונה פיזית של אחיו, שאותה לקח איתו. הוא היה עומד שם ואומר, "אני כמו אח שלי".
לאחר שסיים את בית הספר היסודי, עבר בעקבות חבריו לחטיבת הביניים "מיכה רייסר" בעירו. כעבור זמן קצר ביקש מאימו לעבור לבית ספר אחר, ובגיל חמש-עשרה עבר לכפר הנוער "ויצ"ו גן ונוף" בפתח תקווה, אליו העדיף לנסוע מביתו מדי יום ולא לגור שם בתנאי פנימייה. מדריכיו סיפרו שהיה תלמיד טוב ומשקיע, המעבר לכפר הנוער היה צעד חיובי בשבילו והוא סיים את לימודיו בהצלחה.
מהרט היה חדור ערכים ודרך ארץ. כיבוד הורים היה ערך עיקרי בחייו, והיה לו קשר מיוחד עם אימו: חם, חזק ופתוח - ברגעים קשים חיבק אותה והביע את אהבתו אליה, אמר לה שבעתיד יגור בשכנות לה והיא תזכה לראות איך הוא מגדל את ילדיו לפי החינוך שהיא העניקה לו. ועוד הוסיף שהוא מקווה שיזכה לחיות עם אישה כמוה.
לאחיותיו נהג לעזור בלימודים, דאג להן ושמר עליהן. בארוחות תמיד חילק את האוכל לאחרים לפני שלקח לעצמו, ואמר שכך למד מאימו. הוא מאוד אהב לבשל ולאלתר במטבח, וגם כאשר התבשילים לא הצליחו לא הפסיק לנסות.
למהרט היה חוש הומור בריא. הוא הצחיק את האחרים וצחק מכל הלב. היה לו חיוך כובש ואופי חם, תמיד עטוף בחברים רבים וכשהזמין אותם הביתה כיבד אותם מאוד. הוא היה יפה תואר, עם תלתלים שחורים ושיניים צחורות, אהב לטפח את עצמו והיה פופולרי בקרב הבנות. תמיד אסתטי, לפני שיצא עם חבריו לבילוי התקלח במשך זמן רב, וכן כיבס את בגדיו וגיהץ אותם באדיקות.
כדורגל היה הספורט המועדף עליו. הוא שיחק בשעות הפנאי עם כולם, עם ילדים ועם מבוגרים, כן השתייך לקבוצת הנערים "הפועל נחלת יהודה ראשון לציון".
שערו המיוחד של מהרט היה יקר לליבו, ולקראת הגיוס התקשה להיפרד ממנו ולעבור לתספורת הצבאית. עם זאת הוא חיכה בכליון עיניים לגיוס לצה"ל, שכן רצה להיות לוחם כמו אחיו שומטו, ובמיוחד רצה להתגייס לחטיבת גולני כמוהו וקיווה שיוכל לספר שם על אחיו שנפל.
ביום 10.7.2006 התגייס לצה"ל. הוא שובץ לחטיבת גולני ושירת כעובד כללי קדמי בבה"ד 10 (בסיס ההכשרה, ההדרכה והאימונים של חיל הרפואה) שבמחנה צריפין.
טוראי מהרט קסהון נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' בתשרי תשס"ז (27.9.2006). בן תשע-עשרה היה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים, אח ושש אחיות.
מדי שנה נערך טקס אזכרה משותף למהרט ולאחיו שומטו, הטמונים שניהם בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.
לעילוי נשמתו של מהרט הוכנס על ידי משפחתו ספר תורה לבית הכנסת של הקהילה האתיופית בראשון לציון.
מהרט מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל הרפואה, באתר ההנצחה של חטיבת גולני בצומת גולני ובעירו ראשון לציון – בבית יד לבנים ובאנדרטה לזכר החללים בני העיר.
"יהי זכרו ברוך"