תפריט נגישות

סגן ד''ר עודד בן דרור ז"ל

עודד בן דרור
בן 28 בנפלו
בן זהבה וחיים
נולד בפתח תקוה
בד' בכסלו תש"ו, 9/11/1945
התגייס ב-אוקטובר 1963
שרת בחיל השריון, חיל רפואה
יחידה: חט' 460, גד' 532
נפל בקרב
בכ"א בתשרי תשל"ד, 17/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: פתח תקוה
חלקה: 2, שורה: 2, קבר: 30.
הותיר: אב ושתי אחיות

קורות חיים

עודד, בן זהבה וחיים, נולד ביום ד' בכסלו תש"ו (9.11.1945) בפתח תקוה.

עודד נולד בפתח תקוה ביום קר וחורפי לפני קום המדינה. מתוך תקווה לעידן טוב יותר של שלום ושלווה קראו לו הוריו עודד. הוא למד בבית ספר היסודי "הס" ובבית ספר התיכון "ברנר". עודד היה ילד שקט רגיש ושוחר שלום. הוא היה ילד חברותי ואהוב. מעייניו היו תמיד נתונים לעולם שסביבו. הוא נהג להתייחס בכבוד ובאהבה לכל היצורים החיים גידל בחצר ביתו שובך יונים לתפארת, ותמיד דאג לתת מקום גם לילדים חלשים וחריגים בחברתו. עודד היה ילד פעיל ונמרץ, שחקן כדורגל מצטיין, שלא הרפה מתחביבו גם בבגרותו, הקים קבוצת כדורגל מחבריו והקפיד לשחק מדי יום שישי אחר הצהרים, גם בתקופות העמוסות והלחוצות ביותר.

הוא גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1963. במהלך השירות הסדיר הדריך קבוצות טירונים, בהם קבוצות של חיילים דרוזים איתם יצר קשר קרוב וחם והם החזיקו לו אהבה רבה.

לאחר שיחרורו מהצבא, נסע עודד לאיטליה ע"מ להגשים את חלומו וללמוד רפואה. הפרידה מהמשפחה אליה היה קשור ביותר, היתה קשה והשהות היתה מלאת געגועים. עודד, שהרגיש חייב למשפחה שגייסה את כל משאביה על מנת לאפשר לו ללמוד, חי בצמצום רב ושקד על לימודיו. הוא התגבר על כל המכשולים והקשיים בשפה ובחומר והפך לתלמיד מצטיין. משנפתחה הפקולטה לרפואה ליד הטכניון בחיפה, עשה ככל שביכולתו ע"מ לחזור לארץ והוא אומנם הצליח וסיים את לימודיו כבוגר המחזור הראשון של הפקולטה.

עודד, שתמיד אהב ילדים וידע כיצד להפוך בחברתם, לאחד מהם, גם בבגרותו, בחר בנושא הקרוב לליבו והתמחה ברפואת ילדים. המלחמה תפסה אותו בהיותו מתמחה במח' ילודים בבי"ח תה"ש.

עם פרוץ המלחמה, לא היה משובץ עדיין ביחידה משלו. לחרדתו המלחמה התחילה ולו לא קראו. הוא לא יכול היה להישאר במקומו ולמרות שהוצא לו להשתלב במערך החירום בבית החולים החליט להגיע לאחת מנקודות הגיוס ולהצטרף לגדוד שריון שקובץ במקום.

עודד שובץ כרופא בגדוד השריון של אהוד ברק. ב-17 לאוקטובר הוזעק הגדוד ע"מ לחלץ את גדוד הצנחנים שהיה תחת התקפה כבדה בחווה הסינית. עודד שעט קדימה והחל לטפל תחת אש בחיילים הפצועים שזעקו לעזרה. האש היתה כבדה ואכזרית והמצב היה נואש.

עודד סרב להתפנות ולטפל בפצועים מאחור, הוא אמר: "עד שהפצוע האחרון לא יוצא מכאן, אני לא עוזב". זמן קצר לאחר מכן נפגע מפגיעה ישירה ונהרג במקום. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה. הותיר אחריו אב ושתי אחיות.

במותו מילא אחר התורה שהנחתה אותו כל חייו, הרגישות, האחריות והדאגה לאחרים, שעלתה לו הפעם במחיר גדיעת פתיל חייו הקצר. הוא השאיר אחריו חלל נוראי וכאב כבד מנשוא לכל משפחתו.

בניית אתרים: