סמ"ר ניר סמי סימו ז"ל

קורות חיים

בן חוה ויצחק, נולד בבית-החולים 'הדסה עין כרם' בירושלים ביום ג' בטבת תשמ"ד (9.12.1983), נר אחרון של חנוכה. אח לאפרת, צחי, ערן ועמרי.

ניר גדל והתחנך בשכונת מלחה בירושלים, למד בבית-הספר היסודי האזורי "רמת שרת" ובמגמת חשבונאות בבית-הספר התיכון "אורט נביאים".

במשך שבע שנים התאמן באמנות הלחימה "טקאונדו" במועדון "אחי יהודה" ברמת שרת.

ניר אהב מאוד לשחק כדורגל והיה מעריץ נלהב של קבוצת "בית"ר ירושלים". כל החפצים שקנה היו בצבעי הקבוצה - צהוב ושחור: המצעים, שעון הקיר שבחדרו ומרבית בגדיו.

מגיל צעיר אהב מאוד ילדים וילדים אהבו אותו. כל ילדי המשפחה התחברו אליו ואהבו אותו מאוד, כי דיבר איתם בשפתם. בני המשפחה נהגו להתלוצץ עם ניר ולומר לו שעתידו כגננת בגן-ילדים מובטח, והוא היה עונה: "מה רע להיות גננת?"

ניר היה נער חברותי ואהוד על חבריו בשכונה. הוא ניחן בלב טוב ורחב ובנשמה טהורה. מעולם לא פגע באיש ואהב לעזור לזולת.

באוגוסט 2002 התגייס ניר לצה"ל. הוא סיים בהצלחה את אימוני הטירונות והיה חייל מצטיין באימון המתקדם. ניר עשה את שירותו בגדוד "שקד" בחטיבת גבעתי.

מעולם לא התלונן על קשיים, תמיד קיבל הכל בקלות ועשה כל דבר על הצד הטוב ביותר.

עד מהרה נשלח ניר לקורס מ"כים וסיים אותו בהצלחה. היה מיועד לקורס קצינים, אך בחר שלא לצאת לקורס.

את רוב שירותו הצבאי עשה בעזה כמפקד כיתה. חייליו מאוד אהבו אותו והוא אהב אותם ודאג להם תמיד.

ניר סיים בהצלחה קורס סמלים בכירים וחזר למוצב "מורג" בעזה כסמל מחלקה.

ערב ראש השנה חזר ניר הביתה לחופשת חג. זו היתה הפעם האחרונה שהיה בבית הוריו.

שבוע לאחר-מכן, ביום רביעי 22.9.2004, חזר ניר למוצב. אמו ביקשה שישמור על עצמו והוא הרגיע אותה שאין צורך לדאוג. בשעה 13:00 התקשר ניר לאמו וסיפר לה כי הגיע למוצב והכל בסדר. היתה זו שיחתם האחרונה.

באותו ערב מונה ניר למפקד המוצב והיה בחמ"ל יחד עם ישראל לוטטי. לפנות בוקר, ביום חמישי ח' בתשרי תשס"ה (23.9.2004) חדרו למוצב "מורג" שני מחבלים. ממכת האש הראשונה שלהם נפל סמ"ר ניר סמי (סימו) ולאחר-מכן נהרגו סרן טל ברדוגו וסמ"ר ישראל לוטטי.

ניר הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים והוא בן עשרים-ואחת. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים.

ירדן, בת דודתו של ניר הלומדת בכיתה ה', מספרת עליו: "ניר היה חייל שאהב מאוד את הצבא ולא חשש לשרת בעזה. מלבד זה שהיה חייל טוב, הוא היה בחור צנוע, ביישן והכי הכי כיבד אנשים. ניר אהב מאוד ילדים והילדים החזירו לו אהבה. כשהודיעו לי על מותו של ניר, לא הרגשתי כלום ולא האמנתי שזה באמת קרה, כי לא רציתי להאמין.

"כשאני חושבת על ניר אני נזכרת בגומות שבחיוך שלו (הוא תמיד היה מחייך). אני ומשפחתי מקווים בכל ליבנו שלא יהיו עוד משפחות שיסבלו. יהיה זכרו ברוך."

מפקד היחידה, סא"ל עופר, כותב: "ניר התגייס לגדוד "שקד" שבחטיבת גבעתי, הוכשר כלוחם והצטיין בתפקידו כמפקד כיתה במחזור נובמבר 2002. באחרונה סיים ניר בהצלחה את קורס הסמ"בים (סמלים בכירים) היוקרתי ומונה לשמש כסמל מחלקה בפלוגת החוד. ניר היה אדם אמיץ וחייל נחוש, שגילה דבקות בכל משימה שביצע. המקצועיות הגבוהה שאיפיינה אותו היתה ללא פשרות. ניר היה גאה לשרת כלוחם וכמפקד בחטיבת גבעתי וניכר ברצון העז לתרום ולסייע בכל"

מפקד הפלוגה, סרן נבות, כותב: "ניר, גבר שבגברים, לוחם אמיץ, אוהב את חייליו, תמיד מתנדב לכל משימה. אנדריי אמר לי: "איזה כיף שיש לי סמ"ר, כמה הוא עוזר לי, איזה נטל הוא מוריד ממני." ניר, באת לפלוגה ומאוד נכנסת לתפקיד הסמל כמו רוח סערה, עשית את המוטל עליך בצורה מצוינת, תמיד מסודר, ממושמע, לא מתלונן ולא בוכה ותמיד מוכן לעזור. מצדיע לך ניר על שהיית, תשמור עלינו מלמעלה. יהי זכרך ברוך."

חבריו של ניר מפל"ג פלחו"ד "שקד", מספרים: "ניר, איך לשים את מה שאנחנו מרגישים וחושבים על נייר כזה פשוט ליד בן אדם כזה גדול כמוך? איך אפשר לספר על הדאגה לחיילים ולשאר הסגל של הפלוגה? היית מפקד גדול, אחד שכולם אוהבים וסומכים עליו וזאת מעלה גדולה שלא כל אדם מקבל. לא נשכח שכשהיה קשה והיה לחץ באת ואמרת לנו 'עיזבו, זה עלי, אני מטפל בזה.' ואיך שבזמן הקצר הזה שהיית בפלוגה נהיית כמו אח אמיתי. לא נשכח אותך לעולם."

חגי, חברו של ניר מהטירונות, מספר: "ניר היה איתי בטירונות ויותר מהכל הוא היה חבר. ניר היה חבר של כולם ואיחד אותנו כמחלקה אחת. ניר היה חייל שהיה קל להעריץ ולאהוב. דרך המחשבה שלו והמעשים שלו הביאו אותו למה שהוא היה, חייל מצוין, מפקד מצוין וחבר הכי טוב שאפשר לבקש. נפרדתי מניר כשהוא יצא לקורס מפקדים, והמשכנו להיות בקשר טלפוני. הוא היה מפקד בפלוגת נובמבר 2002 ואני במסלול בפלוגה. יום אחד הוא טילפן אלי ואמר שהוא מתלבט אם להגיע להיות מפקד בפלוגה שלנו בפלחו"ד או להיות מפקד בבא"ח "גבעתי". רציתי מאוד שהוא יבוא אלינו, כי רציתי לחזור אל הימים שהיינו יחד בטירונות ואכן הוא הגיע אלינו לפלחו"ד ואני יכול רק לומר שאני גאה בניר, שהיה חבר אמיתי וחייל שראוי להערצה ולהערכה. נזכור אותו תמיד כחייכן וביישן שכיף להיות בחברתו."

דורון, פקודו של ניר, כותב עליו: "ניר היה חבר ומפקד שידע לשלב בין השניים - חבר אהוב ומפקד מוערך, מורעל אמיתי ("בית"ר", "גבעתי"). הוא היה מפקד בפלוגה שלי כשרק עלתה לקו."

אבי כותב להוריו של ניר: "ניר היה אחד האנשים היותר מוערכים בפלוגה גם בתור אדם וגם בתור מפקד. תמיד היה אפשר לבוא אליו עם בעיות. הוא תמיד היה מקשיב גם אם היה עסוק ולחוץ. גם בפלוגת נובמבר 2002 וגם בפלחו"ד הוא היה איש אדיר שאני שמח שיצא לי להכיר וגם לשרת לצידו. אני מודה לכם ההורים על הילד הנפלא הזה. תודה."

שלמה, מ"כ פטרול, כותב: "הכרתי את ניר אחרי שעליתי לקו (אחרי 8 חודשים בצבא). עוד בשוק של הקו, הירי והפעילות, חיפשתי בן אדם לדבר, להבין ואז פגשתי את ניר. ניר הגיע לפלוגת נובמבר 2002 כמ"כ צעיר. ניר היה שונה משאר המפקדים, הוא היה פתוח, אמין, שמח, כיף היה להיות בנוכחותו. אני וניר ישר מצאנו נקודות דיון משותפות, אפילו הסתבר שאנחנו אולי מכירים את אותה הבחורה. אחרי שסיימתי מסלול וקורס מ"כים הגעתי לרובאית. לאחר כחודשיים ניר הגיע. פגשתי אותו עוד בגדוד לפני שיחת מג"ד והוא אמר לי שהוא רוצה להגיע רק לפלוגה הרובאית. וכך היה. עבדתי במקביל אליו כמ"כ מול סמל, חייל מול חייל, מפקד מול מפקד, והכי חשוב חבר מול חבר. קינאתי בך שהיית כל כך טוב, מוצלח וחזק, רציתי להיות כמוך (סמ"ב, מפקד, חייל, חבר). אני אוהב אותך ואוהב לנצח."

משה כותב: "ניר היה האדם היחיד שיכולתי לדבר איתו על הדבר שהכי מעניין אותי בחיים, על הכדורגל. אני אוהד "מכבי תל אביב" והוא "בית"ר ירושלים". היינו 'רבים' כל הזמן... ניר היה אדם רציני, שחוץ מכדורגל אפשר היה לדבר איתו על הכל, הוא פשוט ידע להקשיב ולעזור אם צריך. פשוט אדם וחבר אמיתי."