רס"ן גוסטבו אמיתי שליסרמן ז"ל

קורות חיים

בן רג'ינה וחוליו פרננדו, נולד ביום י"ב בכסלו תשכ"ח (14.12.1967) בטוקומאן שבארגנטינה, אח למרסלו.

גוסטבו גדל במשפחה יהודית ציונית, למד בבית-הספר היהודי "עצמאות" ובבית-המדרש למורים ע"ש חיים גרינברג. הוא היה חבר בתנועת הנוער "חלוץ המרחב", הצטרף לתנועה הקונסרבטיבית ושימש כמנהיג רוחני וכחזן בקהילת טוקומאן. בנוסף, התנדב בקהילה ולימד יהדות ואהבת הארץ.

גוסטבו למד ב"מעיינות" - מרכז למדריכי נוער ומנהיגות קהילתית של הסוכנות היהודית, והשתלם בהנחיית קבוצות בבית-הספר לפסיכולוגיה חברתית ע"ש פישון רבייר.

גוסטבו היה ציוני בכל נימי נשמתו ובשנת 1988, כשמלאו לו 21 שנים, הגשים את חלומו ועלה ארצה עם הוריו ואחיו והמשפחה קבעה את מקום מגוריה בירושלים. גוסטבו המשיך גם בארץ את מסורת ההתנדבות שלו והתנדב במקומות שונים, כגון בקהילת "קול הנשמה", שם עזר להורים שכולים, הדריך בתנועת הנוער "מצדה" והנחה קבוצת תמיכה לאנשים החיים עם HIV. המוטו שלו היה: "במקום להתלונן כל היום כמה רע פה, יש דברים שאנחנו יכולים לעשות גם למען עצמנו וגם למען אנשים שצריכים את זה ובכך לגרום לחיים להיראות קצת יותר יפים". תחביביו היו קריאה, מוזיקה וטיולים ברחבי הארץ.

גוסטבו למד לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בהערכה על ההכשרה המעשית שעשה כיועץ בתיכון במסגרת לימודיו נכתב: "גוסטבו הוא סטודנט מיוחד במינו היוצר קשר חם וכן מאוד. בעל ידע רב ורגישות יוצאת מן הכלל לאנשים שהוא בא במגע איתם. הוא צמא דעת ולומד היטב על-ידי ניתוח מעמיק של הפונה... מרשימה מאוד יכולתו, כסטודנט בתחילת הדרך, לעשות אינטגרציה בין החוויה הרגשית הישירה לבין המחשבה התיאורטית... גוסטבו התקדם מאוד מבחינה מקצועית והתקדמותו הופכת לחוויה מספקת מאוד בהדרכה".

בן 27 היה גוסטבו בפברואר 1994 עת התגייס לצה"ל. בתחילת דרכו הצבאית שימש כקצין בריאות הנפש במרפאה המרחבית "שנלר" ובשנים 1995-1999 היה קב"ן בא"ח 1. לאחר שעבד כשנתיים בבית-החולים "איתנים", הגיע לאוגדה 162 ושירת בה כקב"ן אוגדתי עד יום מותו. במהלך שירותו היה קב"ן בחטיבת "גולני" בגבול לבנון וביש"ע, שם היה חשוף לסיכונים. בעבודתו גילה מקצועיות רבה ורגישות יוצאת דופן כלפי מטופליו. הוא היה מעמודי התווך של מערך בריאות הנפש וזכה לשבחים רבים מפי מפקדיו ועמיתיו על המקצועיות הגבוהה שלו כמו גם על ההתמדה והרגישות שהפגין כלפי מטופליו. גוסטבו היה בעל ידע רחב מאוד ביחסי אנוש. חבריו, שנהגו לכנותו "גורדו", מתארים אותו כאדם נפלא, מלא שמחת חיים, רגיש ומצחיק. הם מדגישים עד כמה היה אהוב על כולם. מפקד היחידה שלו מספר כי היה מופת לחיקוי וראוי לשבח על דרך התנהלותו המקצועית.

במסגרת הצבא, השתלם גוסטבו בקורסים רבים בתחום בריאות הנפש. ב-1998 החל בלימודי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים. לגוסטבו הוענקו מספר תעודות הצטיינות והוקרה: תעודה הוקרה מעמותת "אנוש" לנפגעי נפש ומשפחותיהם על התנדבותו, תעודת הצטיינות מהכנסת על התנדבותו בבית-החולים הפסיכיאטרי "איתנים", קצין מצטיין מטעם חיל-החינוך בעבודתו עם נוער ותעודת הוקרה לקצינים עולים מצטיינים מראש הממשלה ושר הביטחון.

רס"ן גוסטבו אמיתי שליסרמן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בשבט תשס"ג (26.1.2003) והוא בן שלושים-וחמש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים ואח.

קהילת "כל הנשמה", שהיה חבר פעיל בה, הוציאה לזיכרו חוברת בשם "נחמת הנשמה", המביאה דרכים להתנחם אחרי אובדן. מתוך דברים שכתבה נאווה חפץ בהקדמה לחוברת: "נפלה בחלקי הזכות להכיר את גוסטבו מקרוב. השתתפנו יחד בסדנה לשליחי ציבור שהעבירה חברת קהילתנו הרב נעמה קלמן-אזרחי. גוסטבו היה מגיע היישר מהבקעה לירושלים, מדיו ונעליו הצבאיות מאובקים, לאחר טיפול בחיילים שעברו הלם קרב, או לאחר שיחות ארוכות עם כאלה שהפחד והחרדה אחזו בהם. והאיש מהבקעה היה יושב, עוצם את עיניו ומכוון את ליבו ומחשבותיו אל התפילה, וקולו בוקע כקול שופר, מבקש שלווה ומרגוע לנפשות פקודיו... גוסטבו האיש אימן ולימד אותנו להתאבל על יקירינו. הוא היה עבורנו איש הנחמה. חייו נקטעו באיבם, אך קול תפילתו ממשיך לחיות בקרבנו. חוברת זו מוקדשת לו ולמפעל חייו. תפילתו תמשיך להדהד לעד בלבבות של חברי וחברות קהילת 'כל הנשמה'".