קורות חיים
חנן בן אליעזר ומרתה. נולד ביום י"ב בכסלו תש"ח (25.11.1947) בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד רמז בקרית-שלום, בבית-הספר על-שם דוד שמעוני בגבעתיים, ובבית-הספר התיכון "אורט" בגבעתיים והיה חבר בתנועת הנוער "המכבי הצעיר" ברמת-גן. לאחר מכן עבר לבית-הספר התיכון החקלאי בכפר-גלים, שם השתתף באורח פעיל בפעולות הגדנ"ע.
חנן היה נער מלא חיים, בעל מזג טוב, שמח וחייכן. עם זאת היה נער רגיש. הוא אהב לקרוא ספרי שירים ואף כתב שירים בעצמו.
הוא גויס לצה"ל בסוף מאי 1965. לאחר תקופה קצרה נשלח לקורס מפקדי כיתות ונפגע בקרסולו. אולם, פציעה זאת לא מנעה ממנו לסיים את הקורס בהצלחה. הוא התקבל לקורס קציני חיל-הרגלים, אולם באמצע הקורס נאלץ להפסיקו בשל הפגיעה הנושנה בקרסול. הוא אושפז בבית-חולים, נותח בקרסולו ולאחר טיפול שנמשך למעלה ממחצית השנה עזב את בית-החולים.
בתקופת החלמתו שהה בבסיס קליטה ומיון ושם עברה עליו מלחמת ששת הימים. הוא שאף בכל מאודו לחזור לקורס הקצינים ולסיימו ועשה ככל יכולתו כדי להגשים שאיפה זאת. לבסוף הצליח בכך וסיים קורס קצינים בסיסי. מזגו הסוער לא הניח לו להסתפק בקורס ההשלמה המינהלתי. הוא רצה בתפקיד קרבי. העובדה כי לא נטל חלק פעיל בחזית במלחמת ששת הימים הכאיבה לו עד מאוד, לכן החליט כי לאחר שחרורו מצה"ל יתן את חלקו בחזית והוא עבר לעבוד בסיני, בקרבת התעלה. משהוזהר שזו עבודה קשה וגם מסוכנת למדי, השיב:
הן מישהו חייב לעשות את העבודה השחורה...
ביום י"ב באייר תשכ"ט (30.4.1969), נפל בעת מילוי תפקידו בעבודות ביטחוניות באזור התעלה מדרום לפורט תאופיק, כתוצאה מהפגזת האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הוריו הוציאו לאחר נפילתו חוברת שירים משלו בשם "נעורים"; בתרומת המשפחה הוקם לזכרו מועדון לחייל ברמת-השרון.
כפי שהדבר בא לידי בטוי בדברים שכתבה ציפי בן אסא באפריל 1970 בספרון שיצא לאור לזכרון:
חנן!
גבה קומה וזקוף ראש
צבע עיניים חום ירוק
בלורית חלקה וכהה
מעל מצח נחושה
מראה המעורר פעמים
חדוה ושמחה
ופעמים אהבה כנה.
חנן!
זה הינו תיאור
של בחור שאת עשרים אביביו
סיים לא מכבר.
חנן!
הוא אמר: "הן מישהו חייב לעשות
את העבודה השחורה
בניית הבונקרים אינה עבודה קלה".
והיה זה הוא שירד לתעלה
לעבוד עם הטרקטור שקנה.
חנן!
שבת, שבועיים לאחר הירידה
ערכנו אליו נסיעה
יחדיו אבא וקרובינו
רכזו מתנותינו
זה שולח נקניק
מסטיקים ותותים
זה לבנים ובגדים נקיים.
ולאחרונה מתנתי הצנועה
תשבץ ומכתב מלא אהבה
חנן!
חיוך מעודד נתן לקרובו
וזאת אמר לאביו מולידו:
"עזוב שטויות בשמענו יריות בצפון
אנו לבונקרים נכנסים כאן בדרום".
חנן!
ימים ארבעה לאחר הבקור בתעלה
באה ההודעה המרה.
מכל קצוי הארץ התאספה המשפחה הגדולה
משפחת ידידיו ומכריו.
הם בדרכו האחרונה
באו ללוותו בהתאחדו
עם שאהבה נפשו (הטבע).
חנן!
מבסיס הגדנ"ע לביתה
הוזעקה אחותו הצעירה
וללא הכנה וידיעה
היא שאלה בהכנסה "מה קרה?"
והתשובה לבוא לא אחרה
בפי האב היא נשמעה בלחישה צרודה
חנן, חנן שלנו חלל!
ואז מלב קרוע פרצה הזעקה
בה נשמעה התמיהה
האמנם לא עוד?
חנן!".