תפריט נגישות

סרן ד"ר צביקה רוזנווסר ז"ל

צביקה רוזנווסר
בן 40 בנפלו
בן עליזה ומרדכי
נולד בחדרה
בט"ו באב תשי"ז, 12/8/1957
התגייס ב-1976
שרת בחיל רפואה
יחידה: גד' חי"מ 5031
נפל בעת מילוי תפקידו
בט"ו באב תשנ"ז, 18/8/1997
מקום נפילה: צומת האלה
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: חדרה
חלקה: 4, שורה: 4, קבר: 4.
הותיר: אישה, שלושה ילדים, הורים ואחות

קורות חיים

בן עליזה ומרדכי. נולד בחג האהבה - ט'ו באב תשי"ז (12.8.1957) בחדרה, בן בכור להוריו. צביקה למד עד כיתה ד' בבית-הספר היסודי "עמישב" בגבעת אולגה.

כשמלאו לו 10 עברו הוריו לחדרה, וצביקה החל ללמוד בבית-הספר היסודי "אחד העם". בכיתה ה' הצטרף לצופים - עיסוק שהפך לחשוב ומרכזי בחייו בתקופה זו. לאורך שנות התיכון המשיך להיות פעיל בתנועה, כחניך וכמדריך, ובשנת 1974 אף יצא צביקה עם משלחת של הצופים לנאשוויל טנסי, בארצות הברית, להדרכה בקהילה היהודית שם.

בשנת 1975 סיים צביקה את לימודיו בבית-הספר התיכון "חדרה" במגמה הסיפרותית. הוא בחר לדחות את שירותו הצבאי בשנה למען מטרה חברתית, והתנדב לגרעין "רעים" שפעל בירוחם. בשנה זו הדריך וחינך נוער בעיירת-הפיתוח.

לקראת סוף שנת 1976 התגייס צביקה לצבא, ושירת בחיל ההנדסה. הוא עבר- קורסים מקצועיים ושימש כמדריך חבלה בקורס קצינים.

לאחר שיחרורו החל צביקה ללמוד רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. בשנות הלימודים ריכז את פרויקט הפר"ח באוניברסיטה (פרויקט שמטרתו סיוע וחונכות לילדים במצוקה), ועבד כאח ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. צביקה הגיע לתפקיד אחראי משמרת ביחידה לטיפול נמרץ - מעמד נדיר לסטודנט לרפואה, שניתן לו בזכות מקצועיותו ואמינותו.

בשנת 1985 פגש צביקה את עירית, ובשנת לימודיו האחרונה נישאו. בשנה זו נולד בנם הבכור - איתי. עם תום לימודיו עבר צביקה שנת סטאז' בבית החולים, סורוקה, ועבד כרופא משפחה בעיירה הבדואית רהט.

בשנת 1990 עברה המשפחה לחיפה, וצביקה החל התמחות ברפואת ילדים בבית החולים "כרמל". בשנה זו נולד בנו השני אוהד. בשנת 1994 סיים ד"ר צביקה רוזנווסר את התמחותו ברפואת ילדים, ועבר עם המשפחה לקיבוץ גלעד. צביקה שימש כרופא בקיבוץ, ובמקביל עבד כרופא ילדים במרפאה בעתלית.

ב-1996 החל צביקה לעבוד בבית החולים רמב"ם בחיפה, במחלקת קרדיולוגיה ילדים. בשנה זו נולד בנו השלישי אלעד.

לאורך כל שנות עבודתו כרופא, זכה ד"ר צביקה להערכה ואהדה עמוקות, הן ממטופליו והן מעמיתיו למקצוע. "אישיותו המיוחדת שילבה צניעות, חריצות, חכמה ונועם הליכות. בכל מסגרת השכיל לפתח יחסי אנוש וקשרי חברות עם הצוות והמטופלים, התבלט כרופא ואדם", כך כתב לזכרו מנהל מינהלת בית החולים "כרמל". אהבת הבריות שבו, יושרו והליכותיו השקטות והנעימות עוררו אמון והערכה סביבו.

"תמיד אזכור את צביקה כדגם של רופא הרואה לא רק את המחלה כי אם גם את האדם שמאחוריה", כך כתב עליו ידידו יוסי קרויטהמר ששירת עימו בתאג"ד בשירות המילואים, ואשר ראה אותו ברגעיו האחרונים.

מעל לכל היה צביקה מסור למשפחתו. אב ובן-זוג למופת, אשר השכיל לשלב חיי משפחה עשירים ופוריים בעבודה קשה ושוחקת. "תמיד אני חושבת על צביקה כשמשמיעים את השיר 'לתת' של בועז שרעבי", כתבה אישתו ד"ר עירית; הנתינה ודאגה למשפחה היו בראש מעייניו.

סובלנותו ויחסיו הטובים עם כל סובביו התבטאו גם בחברויות שיצר - במסגרת העבודה, במסגרת המילואים - עם אנשים שהיו שונים ממנו תכלית שינוי בדעותיהם ובעמדותיהם. צביקה לא נרתע ולא התרחק. בפתיחותו ובנעימותו ידע לקיים קשרי רעות גם עם שונים ממנו.

בשנת 1991 התנדב צביקה לשרת במילואים כקצין-רפואה בגדוד חי"ר בעוצבת "אדום". הוא הקים בגדוד תחנת איסוף גדודית לתפארת, יצר צוות פקודים מיומן וממושמע, והשקיע בכך מאמצים רבים, מעל ומעבר למצופה ממנו. "צביקה הצטיין בתפקידו ואף מעבר לכך... אף אני כמפקד הגדוד מצאתי צורך בנוכחותו, ברגעים קשים", כך הגדיר מפקדו את חשיבותו של צביקה למערך המילואים של הגדוד.

ביום א', 17.8.1997, יצא צביקה לשירות מילואים בפעם האחרונה. למחרת, בט"ו באב תשנ"ז [18.8.1997], עת עשה דרכו לאימון גדודי, נהרג סרן ד"ר צביקה בתאונת דרכים בצומת האלה. ד"ר צביקה רוזנווסר הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין הישן בחדרה.

בן ארבעים היה צביקה בנפלו. הוא הותיר אחריו רעייה - ד"ר עירית רוזנווסר-חרמש, שלושה ילדים: איתי בן 11, אוהד בן 7.5, ואלעד בן 1.5, הורים, ואחות צעירה ממנו, ציפי.

צביקה נולד בחג האהבה ונהרג בחג האהבה. כל חייו רצופים היו אהבה - אהבת הזולת, אהבת המשפחה והמקצוע, אהבת הארץ. "לא אוכל לכתוב עליך", כותבת אימו לזיכרו,-"כי אתה איתי. על ידי. עימדי תמיד..."

בצומת האלה, במקום התאונה, הוצב שלט לזיכרו של צביקה. על אודות שלט זה כתב אלון, חברו של צביקה: "והוא צנוע ופשוט, כמוך בחייך, ויחד עם זה עמיד לפגעי הזמן, כמוך בזיכרוננו". בכל שנה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, נפגשים בני משפחתו, חבריו ומוקירי זכרו של צביקה, על יד האנדרטה בעמק האלה.

בניית אתרים: