סרן ד"ר ודים מלניק ז"ל

קורות חיים

בן יחיד לאסתר וגרי. נולד ביום י"ז באדר א' תשכ"ב (21.2.1962) באוקראינה, שם גדל והתחנך. ודים סיים לימודיו בבית-ספר לאחיות. בנובמבר 1980 גויס לשורות הצבא הסובייטי. במהלך שירותו הצבאי, שימש ודים כאח רפואי צבאי במשך שנתיים.

בתום שירותו הצבאי, התקבל ודים לפקולטה לרפואה כללית, וביולי 1989 סיים לימודיו לתואר שני בהצלחה. ודים התקבל כרופא מרדים במכון למדע ומחקר בתחום האונקולוגיה, ובדצמבר 1990, במלאת לו עשרים ושמונה שנים, עלה ארצה בלווית אמו, שקבעה מקום מגוריה בצפת. עם הגיעם ארצה, עבר ודים בחינות הסמכה וקיבל את רשיון הרפואה הישראלי שלו.

בשלהי מאי 1994, התגייס לצה"ל. את שירותו עשה כרופא בחיל הרפואה. בד בבד, קיבל רשיון קצין רפואה מטעם הצבא. ודים היה לרופא מרדים בבית החולים הממשלתי "זיו" אשר בצפת, שם החל כמתמחה והמשיך כרופא מן המניין במחלקת הרדמה וטיפול נמרץ.

בשנת 1995 נישא לבחירת ליבו, אמיליה. ובתום אותה שנה נולד בנם הבכור, נתן. בשלהי ינואר 1997 נקרא ודים לשירות מילואים, בו שירת כרופא ביחידה קרבית מובחרת. במהלכו, בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב, ו-73 הלוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו וביניהם ודים.

בן שלושים וארבע היה ודים בנפלו, הוא הובא למנוחות בבית- העלמין הצבאי בצפת, כשהוא מותיר אחריו אישה, בן ואם. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

באיגרת ניחומים למשפחה כתב ראש המטה הכללי דאז רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק : "ודים שירת כרופא בגדוד רפואה של עוצבת 'אתגר' בפיקוד צפון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי, בעל רמה אישית גבוהה, שמילא את תפקידו במיומנות ובמסירות. ודים הפגין רוח התנדבות ונכונות לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת, הוא היווה דוגמא ומופת לפקודיו, הן כרופא והן כאדם." מפקד היחידה הוסיף וכתב: "במשימתו האחרונה הפגין ודים את אותן תכונות שכה בלטו באישיותו- יוזמה, מוטיבציה לשרת ולתרום, רצון ללמוד, להשפיע, לחנך ולהיות מופת לפקודיו החובשים כאדם וכרופא. החיילים שהיו סביבו לא הספיקו ליהנות מיכולתו המקצועית הגדולה של ודים כרופא ומאופיו השקול והנבון. ודים נפל תוך שהוא מגן בגופו על ביתו שבגליל."