סרן ד"ר דניאל טייכר ז"ל

קורות חיים

בן רות ומנפרד, נולד בחיפה ביום ה' בתמוז תשי"ד (6.7.1954), אח לעדנה. את לימודיו החל דני בבית-הספר היסודי 'מעלה הכרמל' וסיימם בבית-הספר התיכון 'הראלי' בחיפה.

בראשית אוגוסט 1972 התגייס דני לצה"ל והוצב לחיל התותחנים. עם שיחרורו מצה"ל פנה ללימודי רפואה, אותם סיים בהצטיינות בבית-הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, וממחצית 1992 שירת במילואים כרופא. במהלך שירותו התקדם ד"ר דניאל בסולם הדרגות והגיע לדרגת סרן.

בשנת 1977 נישא לאילנה ובמרוצת השנים נולדו שלושת ילדיהם - ערן, נועה ונעמה. בשנת 1994 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ גנוסר וד"ר דניאל עבד כרופא בטבריה, במסגרת קופת חולים של ההסתדרות.

במשך כל שירותו בצבא בלט ד"ר דניאל במעורבותו, בחיוניותו ובתחושת השותפות שלו עם מפקדיו ופקודיו. חבריו ליחידת המילואים ציינו את רמתו האישית הגבוהה, אשר באה לידי ביטוי ביכולת הפיקוד שלו ובמקצועיותו. באימונים ובתרגילים השתתף ד"ר דניאל עם חייליו, בכל משימה, קטנה כגדולה. השתתף בתורנות שמירה, בבניית המאהל, וסייע למפקדיו בתכנון ובביצוע המשימות המקצועיות. את רוב שירות המילואים שלו עשה בלבנון וכאשר נפגע כח צה"ל, טיפל לבדו במספר נפגעים קשה ואף ביצע ניתוחים תחת אש. כאשר נפצע בלבנון מטיל סאגר ונפגעה שמיעתו המשיך את שירות המילואים שלו בארץ.

ביום 20.5.1996 נקרא ד"ר דניאל לשירות מילואים, כרופא בגדוד רפואה של "מחנה העמקים". שלושה ימים לאחר מכן, כשהיה בדרכו למרפאת בית-חולים 10 בחיפה, במסגרת שירותו במילואים, נפצע ד"ר דניאל באורח קשה בתאונת דרכים. הוא הובהל לבית-החולים רמב"ם בחיפה ובמשך שבוע ימים שכב מחוסר הכרה. כל המאמצים להצילו לא הועילו, והוא נפטר מפצעיו ביום י"ב בסיוון תשנ"ו (30.5.1996) והוא בן ארבעים ושתיים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה, כשהוא מותיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם ואחות, חותן וחותנת ניצולי שואה עבורם היה כבן.

ד"ר דניאל טייכר היה ידוע כרופא בעל מוניטין וזכה להערכה רבה מצד הקהילה בטבריה והסביבה, ומצד עמיתיו ומעסיקיו. כרופא מד"א וניידת טיפול נמרץ הציל חיי רבים. כרופא פנימי שעבד עם הקהילה הביא מזור לנפשם ולגופם של אלפים רבים. במשך שנים שימש גם כיו"ר הוועדות הרפואיות בלשכת השיקום של מרחב טבריה.

במלאות 30 למותו, נערך ערב לזכרו של ד"ר דניאל טייכר. את הערב יזם ועד ציבורי לאות הוקרה על פעלו למען הקהילה והחולים באשר הם ועל טיפולו המסור בהם ללא לאות. בערב הזיכרון, אמרה אימו של אחד ההרוגים מפעולה בלבנון בה נלחם דני בחירוף נפש על חיי הנפגעים, ואחריה ניחם את הורי החללים, כי "העולם ללא דני שוב לא יהיה כמו העולם איתו" וקהל של מאות בכה איתה.