רב"ט דב שדה ז"ל

קורות חיים

נולד באנגליה, בעיר לידס, הצטרף לתנועת השומר הצעיר ובמסגרת תנועה זו עלה לישראל בשנת 1951. היה בהכשרה בקיבוץ עין חורש עבר עם הגרעין בהשלמה ליקוץ זיקים והיה רפתן. את שירותו הצבאי הסדיר עשה בנח"ל.

נשא אשה בקיבוץ ולזוג נולדו שני ילדים, אודי ואילן. בשנת 1961 עזב את הקיבוץ ביחד עם בני משפחתו ועבר לגור בנוה מגן. למד את מקצוע הטבח בבית הספר למלונאות "תדמור". סיים את הקורס כחניך מצטיין. נשלח מטעם בית הספר להשתלמות בחוץ לארץ. עבד בפונדק השרון, בחוף הירוק, במלון שרתון ובמלון אויה. במשך השנים הללו נולדה בתם נרית.



בשם "אלף הימים" מכנים את מלחמתו של צה"ל בין מלחמת ששת הימים לשמיני באוגוסט 1970, היינו היום בו נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

תקופה זו מתחלקת למעשה לשני פרקי זמן: עד מה שמכונה "מלחמת ההתשה" באביב 1969 ולאחר מכן ששה עשר חודשי הלחימה בתעלת סואץ.

צה"ל נאלץ להגדיר לעצמו את המציאות הבטחונית שנוצרה אחר מלחמת ששת הימים. לא עבר זמן רב עד שהיה ברור לכל שהנצחון הצבאי המזהיר, ההכרעה המוחלטת על צבא מצרים והפגיעה הקשה בצבאות ירדן וסוריה לא הביאו לסיום הלחימה. צבאות מובסים אלה פתחו בסיועה הפעיל של ברית המועצות בשיקום מזורז של כוחם. תקריות אש הראשונות בסואץ התרחשו עוד לפני שחרור כוחות המילואים של צה"ל שגוייסו ערב מלחמת ששת הימים. תושבי השטחים המוחזקים פתחו בצעדים ראשונים של מרי אזרחי ואירגוני הטרור החלו בפעולתם הן בשטחים המוחזקים והן מעבר לקווי הפסקת האש.

המצרים חידשו את האש מזמן לזמן, אולם הם נכחו לדעת שהם עדיין פגיעים למדי. הפגיעה בבתי הזיקוק בסואץ אחר הטבעת אח"י אילת באוקטובר 1967 והפשיטה על גשרי הנילוס אחר חידוש האש בקנה מידה גדול בסתיו 1968 אילצו את המצרים לחדש את הפסקת האש עד אביב 1969. פעילותנו הצבאית לא פסקה כל הזמן. הוקמו מעוזים מבוצרים ששלטו על קו המים ועל צירי הכניסה לסיני. במרחבים שבין המעוזים הופעלו כוחות משוריינים וכוחות ניידים. במרחק מסויים מקו המים מוקמו כוחות שריון שהיו מסוגלים להגיע מהר מאד לכל מעוז ולכל נקודה בתעלה. יחידות תותחנים ותותחים נגד מטוסים נפרסו בעומק מה ויכלו לסייע לכוחות שבקו התעלה ולהנחית אש על המטרות שמעבר לה.

דב שדה הקריב את חייו בפרק זמן זה אחר שעשה את שירותו הסדיר במסגרת הנח"ל. במלחמת ששת הימים שרת ב"גבעתי". ב-28 בנובמבר 1968 יצא לשירות מילואים ובחמישי בדצמבר נפל בבקעת הירדן.

כדאי להתעכב רגע על מה שהתרחש בבקעה באותו פרק זמן. כוחות המחבלים שפעלו בגיזרה המזרחית היו מאורגנים בבסיסים בבקעת הירדן. בסיסם המרכזי בכפר כראמה ובסיס נוסף בכפר צאפי הותקפו על ידי כוחותינו. בקרב שנמשך יום שלם הושמדו בסיסים אלה. עשרות מחבלים נהרגו ויותר ממאה נעצרו על ידי כוחותינו. הצבא הירדני שהתערב בקרב, נפגע קשה. קרב חמור זה בו נפלו 29 מלוחמינו היה נקודת מפנה בדרך פעולתם של המחבלים. הם נאלצו לנטוש את הבסיסים הגדולים הסמוכים לירדן, להתרחק מקו הפסקת האש ולהתארגן בבסיסים קטנים ומפוזרים. המפקדות ובסיסי האימונים הועברו לרבת עמון ולערים אחרות.

להישג צבאי חשוב זה תרם גם דב שדה את חייו.