סמל און חפר ז"ל

קורות חיים

און, בן עדה ושאול, נולד ביום ל' בשבט תשי"ג (15.2.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" בעיר הולדתו, וסיים את לימודיו במגמה הדו-לשונית בגימנסיה העברית "הרצליה". שנות חייו הראשונות של אוני - כך כינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו. היו רצופות מחלות אין-ספור, אך הוא התגבר על כולן והיה לעלם בריא וחסון. מאז היותו בן ארבע נתגלה אצלו יחס מיוחד לחכמת המספרים, וכתלמיד בכיתה א' נהג לסכם את תרומות הכיתה ל"קופסה הכחולה" - קופת הקרן הקיימת, בבית- הספר היסודי ניכר און עד מהרה ביחסו החברותי ובנכונותו לסייע לזולת. מוריו מעידים עליו, שמעולם לא נדחק לזכות בתפקידים חשובים ולא שש להתבלט, אך משקיבל על עצמו תפקיד - עשה אותו היטב. בגימנסיה העברית "הרצליה" התבלט און בלימודיו ובהישגיו. הוא רחש חיבה יתירה לשפה הצרפתית ובחר ללמוד במגמה דו-לשונית, אך גם את העברית לא זנח. ידיעותיו בדקדוק עברי היו מעמיקות ובתחרויות על-שם משה שרת ז"ל, זכה כמה וכמה פעמים בפרסים על בקיאותו ברזי הלשון העברית. כשהיה תלמיד כיתה י"א, כתב עבודה רחבת-יריעה, שנושאה "הוכחות בלשניות לתקופת חיבורם של ספר קהלת ומגילת אסתר", וזכה בעבורה, במחמאות ובשבחים. אך לא רק בעולם הרוח הצטיין און. הוא היה חובב ספורט מושבע, השתתף בפעולות מועדון הקליעה של הגדנ"ע והקדיש הרבה מזמנו לספורט הקרטה. בשנת 1971 זכה באליפות ישראל בחגורה חומה כסיכום להישגיו בקרטה. הוא לא ראה בקרטה ספורט ראווה בעלמא, אלא ספורט-הגנה מובהק. נער אחראי ומסור היה און. כשהיו בני משפחתו מוטרדים בבעיות, הייתה דמותו הנעימה תורמת להרגעת האווירה בבית. און היה רציני בגישתו לחיים והבין היטב את חשיבותו של החיסכון. "יש להוציא כסף רק על דברים נחוצים", פסק. פעם, כאשר הושבתו הלימודים בגימנסיה, מצא עבודה והשתכר יפה, כממלא מקום מורה בבית-הספר היסודי שלמד בו. בכסף שחסך שילם את הוצאות שיעורי הנהיגה שלו. הוא סירב בתוקף לקחת כסף מהוריו למטרה זו. און גדל והיה לנער בוגר ועירני, לקורת רוחם של הוריו ושל מוקיריו.

און גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971. תחילה ביקש לשרת כטייס בחיל האוויר, אך בקשתו נדחתה מסיבות רפואיות. כששמע זאת אמר: "אלך לאן שימצאו לנחוץ לשלוח אותי". את הטירונות עשה בחיל הרגלים, בחטיבת "גולני". בשעה שהיה בטירונות שלב ב', השתתף במרדף אחרי מחבלים בגליל התחתון, שבמהלכו חיסלו, הוא וחבריו, שני מחבלים מבוקשים. און פעל גם להחזרתם של עריקים ונפקדים לשורות צה"ל. בכוח השכנוע שלו ובתבונתו קנה את לב שומעיו ועורר בהם אמון.

באוגוסט 1972 השתלם בקורס חובשים, ומצא סיפוק רב בתפקידו כחובש-קרבי. כשנשאל אם ילמד רפואה כשישתחרר מצה"ל, השיב בשלילה. כבר אז החליט להשתלם בתחום הלשון העברית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הייתה יחידתו של און במוצב החרמון בחזית הצפון. חיילים ששירתו עמו במוצבי הרמה, מדברים בהתלהבות על החובש הבלונדיני, על חפר - שכן, לא כינוהו בשמו הפרטי. אחד מחיילי המילואים ששירתו אתו מספר, שאון התנדב לצאת לאחת המשימות במקומו, משום שהוא עצמו היה חולה והמפקד תבע מהחולה לצאת למשימה. און התעקש וגרס, שאין להניח לאדם חולה לצאת לפעולה. כשניתנה הפקודה: "כל מי שמסוגל שימלט את עצמו מהמוצב", און לא ניסה להימלט, הפצועים היו לנגד עיניו. און סייע במסירות לרופא, שטיפל בפצועי מוצב החרמון. בעיצומו של יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) הלך און להביא חומרי-חבישה. ירד לקומה התחתית של המוצב ולא חזר. תחילה הוכרז כנעדר. כאשר זוהתה גופתו הובא לקבורה זמנית בקיבוץ לוחמי הגיטאות. כתום שנה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "און ביצע את תפקידו כחובש בצורה מושלמת ומופתית, באומץ-לב, במסירות ובנאמנות. הוא היה חובש טוב ואהוב על מפקדיו ועל חבריו. רב"ט חפר און נהרג בנפול מוצב החרמון תוך טיפול בחבריו הפצועים".

חיילי הגדוד בחטיבת "גולני" הוציאו לאור חוברת לזכר חיילי הגדוד, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים. בחוברת כלולים גם פרקי זכרונות ודברים על דמותו ועל דרכו של און חפר; בני משפחתו הקימו לזכרו קרן, שמפירותיה ניתנת, אחת לשנה, מלגה לתלמיד בחוג ללשון העברית באוניברסיטת תל-אביב.