רב"ט ארטור הרסטיג ז"ל

קורות חיים

בן רגינה ומנדל. נולד ביום ט"ז באייר תש"ז (6.5.1947) בעיירה בדגסטיין שבאוסטריה. הוריו ניצולי השואה נישאו בהונגריה לאחר המלחמה והחליטו להצטרף לבני משפחתם שחיו בארגנטינה. בדרכם שהו כמה חודשים במחנה-מעבר לעקורים באוסטריה. בהיותו בן שנה הגיע ארטור לארגנטינה, שם למד בבית-ספר יסודי ושנה אלקטרוניקה בבית-ספר של 'אורט', אך מכיוון שהיו לו 'ידי זהב' החליט לשנות כיוון, והחל ללמוד את מלאכת הצורפות. ארטור השתייך לתנועת 'המכבי הצעיר' בארגנטינה. בהיותו כבן חמש-עשרה עלתה המשפחה לישראל, גרה כחודשיים בחולון ולבסוף השתקעה בפתח תקווה. בבואם ארצה החל ארטור לעבור אצל צורף והתכשיטים שעיצב העידו על נפש של אמן יוצר ובעל מעוף.

ארטור גויס לצה"ל ביום 9.2.1965 והתנדב לשרת בחטיבת חיל הרגלים 'גולני'. הוא היה גאה במדיו, לחם במלחמת ששת-הימים ועוטר באות המערכה. לקראת תום שירותו הועבר ארטור לחיל הרפואה ומילא תפקידי מש"ק תברואה ומש"ק רפואה מונעת. בתעודת השחרור מהשירות הסדיר צוינה התנהגותו כטובה והערכת מפקדיו היתה : "ביצע את המוטל עליו לשביעות רצון הממונים".

לאחר השחרור המשיך ארטור לעסוק במקצוע הצורפות, ואף המציא שיטות סודיות להלחמה. בשנת 1968 נשא לאישה את לילי ובמרוצת השנים נולדו להם בן - לירון ושתי בנות - אילנית ואורית. את כל מרצו וכשרונו היוצר השקיע בדירת המשפחה: הוא בנה את ארונות המטבח, את פינת האוכל הפך לחדר ילדים, ריצף רצפות, בנה אקווריום ענקי בתוך הקיר במו ידיו. כל השכנים בבית המשותף שבו גרו ביקשו לא פעם את עזרתו בנושאים שונים, והוא שמח לעזור. ארטור היה בעל אוהב ואב מסור לבני משפחתו. גם הטיפול בהוריו, שחלו במחלה ממארת, היה על שכמו ועל שכם אישתו, כיוון שאחיו היחיד התגורר בחוץ-לארץ. הוא סעד אותם על מיטת חוליים וניסה להקל ככל יכולתו את רגעי חייו האחרונים של אביו. את שלוש וחצי השנים האחרונות לחייו עשה ארטור במפעל לתכשיטים בעמנואל אשר בשומרון. הוא נסע מדי יום מפתח תקווה לעמנואל ולא חשש כלל לחייו. גם את שירות המילואים עשה ארטור במסגרת חיל הרפואה והתנדב לבצע משימות שונות, שמילא על הצד הטוב ביותר. ביום ה' בטבת תשמ"ט (13.12.1988) נפל רב-טוראי ארטור הרסטיג בקרב בשומרון והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אישה, בן ושתי בנות, אם ואח - צביקה. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקד יחידת חיל הרפואה שבה שירת: "ארטור ז"ל היה חייל מסור, נאמן והקפיד על ביצוען המדוקדק של הפקודות... במשך שירותו למדה היחידה להוקירו על נועם הליכותיו ומסירותו". משפחתו הנציחה את זכרו בתרומת ספרי קודש לבית-כנסת חב"ד בפתח תקווה.