תפריט נגישות

טוראי ליבקה שפר ז"ל

מפרי עטה


ממכתביה לאחותה (מתוך "יד מרדכי" עלון מס' 13)



18.5.1948

ברוניה יקירתי!

הילדים מפנים את הבית. אנצל את ההזדמנות לתת לך סימן חיים אודותי. היום הופצצנו לראשונה מהאויר. נפלו שלש פצצות והטייסים פעלו גם ממכונות יריה כבדות. אולם קרבנות באדם לא היו.

מתרגשת אני מאוד בגלל יציאת הילדים אולם מאידך מרוצה אני כי זה לטובת הילדים חסרי המגן. כולנו דרוכים ומתכוננים בקדחתנות להתקפת הצבא המצרי, החונה בעזה וצפונה לעיר זו. הם יכולים להגיע אלינו כל יום ואולי כל שעה. אנו מקווים כי נצליח להדוף אותם וכי נצא שלמים...

שמעתי על קרבנות הפצצות בתל אביב - כל הארץ לנו חזית.

היי בריאה וחזקה, להתראות

ליבקה





יום ראשון 23.5.1948

לברוניה אחותי היקרה!

מנסה אני לכתוב לך מספר מילים. המכתב הזה אם יגיע לידיך סימן כי ההצלחה תאיר לנו פנים. עדיין חיה אני ומחזיקה את עצמי. קשה לי לתאר לך את אשר עבר ועובר עלינו במשך חמשת הימים האחרונים. באם יעלה בידי להפגש עוד אתך (במה שאני מאמינה בלי ספק) אספר לך אז בעל פה, ולא... יספרו חברי. לעת עתה אין זה הכל חודר להכרתי. מזדקרת לפני תמונת ההרס והחורבן של משקנו. אף אחד מבינינו אינו מכיר יותר את ביתו בנקודה ההרוסה. עברנו לחיים תת קרקעיים. מרביצים בנו באלפי פגזים של תותחים כבדים. נפלים על ידי החברים הקרובים לי והיקרים לי ביותר. חברים שרק לפני רקע נצמדתי אתם לקרקעית התעלה, אשר עוד 5 דקות טרם לכן שוחחו אתי.

אולם למרות הכל, מחזיקים אנו מעמד וזה החשוב מכל. אנשינו מגלים מדת הקרבה עצומה. אתנו יחד אמהות רבות וביניהן כאלה שאבות ילדיהן נפלו כבר. ואם האבות האחרים חיים עוד, מאיים עליהם סיוט המות כל רגע. לא אוכל לכתוב הלאה. מעל ראשי עפים פגזים וכדורים מכל הסוגים ועל אף שהסתגלנו אליהם, מזעזעים הם אותנו כל רגע.

היי בריאה. מאמינה אני כי נתראה. אני במקומי חזקה ומקוה אני כי גם את תמצאי כך מספיק כוח לא להתעצב ולא לדאוג לי הרי זה באמת אינו עוזר הרבה.

דרישת שלום חמה לכל מכיריך - מכירי.

שלך ליבקה







מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

בניית אתרים: