(מתוך "יד מרדכי" עלון מס. 13)
מיותמת מהוריה עוד בגיל ילדותה, מבית שאוירתו ספוגה שנאה קנאית לציונות וחלוציות - באה אלינו אל תנועת הנוער השומרית באחת מערי גליציה - פשמישל. לא בנקל עשתה את הדרך אלינו. הקרובים שקבלו עליהם את הטיפול בליבקה, שמרו את צעדיה, הוציאוה בכוח מאסיפות הקן, וגם מכות לא חסכו ממנה, אולם את החלטתה לקשור את חייה בתנועתנו ומפעלה לא שברו. כי בינינו מצאה את ביתה האמיתי, את אוירת המשפחה הרחבה והצעירה, חיבה והבנה אשר נמנעו ממנה לרגל מסיבות טרגיות בביתה הפרטי.
גם בצעדיה הראשונים לקראת ההגשמה בקיבוץ ההכשרה בחו"ל נתקלה בקשיים ומכשולים רבים. לא משבר אחד עבר עליה, עד שהצליחה להסתגל לעבודה פיזית, בתנאי הכשרה הבלתי אנושיים שבקבוצי פולין וגליציה, בגופה החלש ובריאותה הרופפת. ורק הודות לעקשנותה ורצונה החזק לא לפרוש מאתנו ואלי גם הסיוט שם העבר שברחה ממנו - ניתן לה הכוח להתגבר על כל הקשיים ולהצטרף למחנה ההגשמה שלנו בארץ.
בקבוצנו - בנתניה ואח"כ ביד מרדכי - היא מוצאת כר נרחב לפיתוח סגולותיה וכשרונותיה האישיים. גופה התחסן וההצלחה מאירה לה פנים בכל ענפי המשק בהם עבדה. ענין מיוחד מוצאת היא בבעיות הכלכליות של המשק שאותן היא לומדת על בורין עם כניסתה להנהלת החשבונות של הקבוץ. אמנם לתקופת זמן של שנתיים הוא נאלצת להפסיק את פעילותה בקיבוץ בגלל עבודתה בעתון "על המשמר" בת"א, אולם עם שובה הביתה חוזרת ביתר מרץ למקצועה ומראה בקיאות רבה בהנהלת הענינים המשקיים בקיבוץ. עם זה ערה היא לכל המתרחש בחברה, יודעת תמיד למצוא מלה חמה לחבר המתלבט בבעיותיו הפרטיות שלו, לעודדו ולנסוך בו אותה מדת האופטימיות שאף פעם, ואולי עד הרגע האחרון לא ניטלה ממנה.
באים ימי המסה הקשים על משקנו ומקומה בין המקשרים והמקשרות של חיל המצב המעט שלנו. התפקיד אחראי וקשה במיוחד, רשת התעלות הבלתי משוכללת, צרה ורדודה משתרעת על שטח גדול של המחנה. בגלל הניתוק של הקשר הטלפוני לעמדות אין למסור את פקודות המטה לעמדות אלא ע"י רצים כשהם גלויים לרוב לעיני האוייב. בתוך ההפגזות הכבדות והאש הבלתי פוסקת הוטל על המקשרים וביניהם ליבקה להעברת הידיעות וההוראות של המטה. בנשימה עצורה ראינו אותה להתפתל בתוך התעלות ומסביבה מתרסקים פגזים לרסיסים - ובלבנו תפילה: הלואי ותגיע שלמה לעמדתנו. וכשפרצה לתוכה עייפה ורצוצה, אין שום כוח בעולם שיוכל לעצור אותה לרגעים מספר למען תנוח, כי עוד מלאכה רבה לפניה... ובחיוכה הטוב, שדוק של עצבון נסוך עליו תמיד, מאז הכרנוה, נפרדת מאתנו ואנו מלווים במבטנו את קומתה הכפופה המתרחקת מעמנו. ושוב אותה משאלה תמימה מפעמת בלבנו, שתגיע... ונדמה לנו שמבטינו אלה מלאי דאגה ואהבה הם שנוצרים אותה מפגיעות כדורי האוייב במשך כל ימי המערכה.
ובאותו לילה טרגי של פינוי ונסיגה, אחרי קציר הדמים האיום בשורותינו, כשכלו כל הקצים להשיג תגבורת באנשים ובתחמושת מבחוץ - ליבקה נמצאת במאסף של טור האלונקות הארוך עם פצועינו המועברים למשוריינים של "חיות הנגב". המצרים הרגישו בתנועותינו והתחילו להמטיר על המשוריינים אש תותחים קטלנית. את האלונקה הקרובה לליבקה אין מספיקים כבר להעלות למכונית. כוחות החברים שנשאו אותה הולכים ואוזלים. נופלת ביניהם ההחלטה: להזעיק עזרה מצד גבר עם, שלכיוונה ניסוג מחננו. ליבקה ויצחק רובינשטיין נשארים על יד הפצוע. ועד שהתגבורת מגיעה - הם נופלים בשבי ונרצחים.
השיערנו פעם, שבגופה הרזה של ליבקה, הצנועה וענוה, מפכה מעין כזה של גבורה והקרבה עצמית?!
ארטק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח