טוראי צבי הריס ז"ל

אלבום תמונות

דברי בבל שלו:
צביקה הוא חלל לא בודד בצה"ל אבל כל חלל בצה"ל יש לו "האני" שלו, את "האני" הגדול שלו. אולי זאת גדולתנו שאין אנו מסתכלים על כל חייל כעל נעלם. ראינו כל חייל בצה"ל כעולם מלא.
לצביקה היה עולם מיוחד. צביקה לא היה צריך להיות חייל בצה"ל. דרגת הבריאות של צביקה הייתה 29 לפי קביעתה של ועדה רפואית, ובתור שכזה לא יכול היה להתגייס.
אני זוכר ערב אחד לפני שנה בערך כאשר מרדכי, אביו של צביקה, וצביקה עצמו, באו אלי ובקשו לשוחח. אמרתי: "בבקשה, נשוחח". ואבא וצביקה מספרים לי שהנה לצביקה יש פרופיל 29 והוא לא יכול להתגייס לצבא - וצביקה אינו מוכן להסכים לכך.
אני הופתעתי ביותר. צביקה נראה לי ילד בריא ולא ידעתי את עברו. ואז ספרו לי צביקה ואביו כי בגיל הילדות
סבל צביקה משתוק ילדים. הוא החלים, אבל ביד נכרו סימני השתוק. צביקה הסתיר את זה, ואני שראיתי את צביקה תמיד כשכן, לא עלה על דעתי בכלל שלצביקה יש משהו שאיננו תקין.
צריך היה לעשות מאמץ, משום שאילו יצליח להעלות את הפרופיל ל-31, יש בכוחי להכניסו לצה"ל בדלת האחורית - באמצעות גרעין נח"ל. פעלנו כפי שצריך היה לפעול, צביקה נקרא לועדה רפואית, וזו העלתה לו את הפרופיל ל-31 וצביקה גוייס.
בסיום הטירונות ראיתי את צביקה. הוא היה אדם מאושר... מאושר... אינני יודע, לא נחנתי בלשון סופרים
ומשוררים וביכולתי לחזור שוב רק במילה אחת - מאושר. הוא היה כל כך גאה שהוא כמו כולם. אחר כך כשהיה בנחל גולן היה גאה כי הוא משרת בקו הראשון, במקום הסכנה.
את צביקה לא ראיתי עוד אבל .אני חושב שמידת ההתלהבות הזאת היא בלי ספק דבר שמיחד את החנוך הבסיסי והמוסרי וסולם הערכים עליהם התחנך צביקה.
האם ספר לכם על השיתוק בידו ? האם ידעתם שהייתה כוונה לא לגייס אותו ?