רב"ט דורון-צבי לוי ז"ל

תוך זמן קצר מתחילת ההתקלות נמצא הגדוד במצב בו 2 פלוגות מתוך הארבע נמצאו תחת אש חזקה של האויב, עם מספר רב של נפגעים, וביניהם מפקדים לא מעטים בכל אחת מהן, ללא יכולת להמשיך בהסתערות, ופלוגה ב' אף ללא יכולת לחלץ בעצמה את נפגעיה.
המג"ד נמצא בין שתי הפלוגות. הוא הורה לפלוגה ד' מאחוריו לשלוח אליו את צוותי הנשק המחלקתי שלה. יחד עם צוותי נשק מאותו חלק של פלוגה ג' שהיה קרוב אליו, הקים המג"ד בסיס אש גדודי שהיווה באותו שלב את הכוח העיקרי ששמר מגע אש עם האויב ומנע ממנו לצאת מעמדותיו ולהסתער על שתי הפלוגות, "התקועות" בטווחים קצרים מאד ממנו. במקביל הורה המג"ד לפלוגת העתודה, פלוגה ה', לנוע דרך מחלקתו של איתן מפלוגה ב' (זו שהושארה ליד ציר התנועה סמוך לראשית ההתקלות), שעד אליה ברור היה שאין אויב בנמצא, וממנה לנוע לעבר פלוגה ב' הנתונה תחת אש, לבדוק במקום באם ניתן לבצע משם הסתערות, ולא - לחלץ את פלוגה ב' על נפגעיה הרבים.
פלוגה ה' נמצאה אותו זמן לאורך ציר טרטור. אלי, המ"פ, הורה למחלקת הקצינים המסופחים, שנעה בסוף הפלוגה, להתחיל "למשוך" מהציר צפונה. הקצינים, ובראשם מצא, החלו לרוץ, ומיד נקלעו להנחתה מרוכזת של אש מרגמות. מצא נפצע, נראה היה כי אי-אפשר להמשיך להתקדם בתוך אש המרגמות, והם חזרו אל הציר והמתינו עד שההנחתה תסתיים. משנסתיימה, שבו והחלו לרוץ לעבר איתן, כשבזמן הזה כבר הספיק אלי, שהיה בראש הפלוגה, להגיע אליהם ולהוביל.
פלוגה ה' חברה עם מחלקתו של איתן מפלוגה ב' ואז החלה ההתלבטות לגבי מיקומו של יקי, המ"פ, עם שתי המחלקות האחרות של ב'. איתן הצביע לאלי על מדורה קטנה בשטח ואמר לו: "לך לכיוון המדורה, שם יקי נמצא. מאוחר יותר התברר שמדורה זו היא חגורו של הסמ"פ, איל. כדור פגע ברמון הזרחן שהיה בו והדליק את המדורה, שסימנה לכוח את מקומו של פלוגה ב'.
כשהגיעו ראשוני פלוגה ה' לאזור בו נמצאה פלוגה ב' לא היה מצבה ברור להם. אלי, המ"פ נטל מכשיר קשר של פלוגה ב' ושמע בו חייל שניסה, תוך שמירה על קוד סודי, להסביר לו את המתרחש כמה עשרות מטרים לפניו: "כאן גפרור, קדקד נהרג, משנה קדקד נהרג, קדקד משנה נהרג..." אלי הפסיק אותו ואמר לו: "דבר גלוי, ותאמר מה המצב". התברר לו שכמה עשרות מטרים לפניו נמצאת מחלקה מהפלוגה ואיתה יקי, המ"פ, שאול, וג'קי, קצין שהצטרף לפלוגה, כשהם הרוגים, ואתם אייל, הסמ"פ שהיה פצוע קשה.
אז קפץ בנצי, אף הוא מהקצינים ה"מסופחים", והתחיל לחלץ אותם אחורנית. כל הלילה התנהלה פעולה של גרירת הפצועים אחורנית. מצאו שם תלולית נמוכה, שהיתה מחסה מפוקפק ביותר, ומאחורי תלולית קטנה זו התרכזו לקראת הבוקר קרוב ל-60 איש. כל הלילה עסקו בגרירת הנפגעים לאורך אותם 200 מטרים. החשש העיקרי היה שמא יאיר השחר לפני שיושלם החילוץ אל מחסה ראשוני זה, מכיוון שהנפגעים הקדמיים ביותר היו מרוחקים עשרות ספורות של מטרים מעמדות המצרים, ולא היה ניתן להעלות על הדעת את חילוצם משם באור יום.