לאחר יותר מ-12 שעות של קרב היה הגדוד במצב בו קשה היה לראות כיצד יוכל להמשיך ברציפות במילוי משימותיו. האנשים היו מפוזרים במקומות שונים לאורך ציר עכביש, מצומת טרטור ועד לטסה. מספר הנפגעים היה גדול מאד, המסגרות שובשו ומפקדים רבים נהרגו או נפצעו ופונו. האנשים חןלצו בזמנים שונים, על ידי נגמ"שים מיחידות שונות והובלו למקומות שונים, ולא נמצא מאחור מי שידאג להם, ירכז אותם ויתדרך אותם. חויית הקרב, שרב האנשים התנסו בה לראשונה בנסיבות שתוארו, היתה קשה ביותר, ונוספה לה ההרגשה המדכאה של נסיגה ואי-השגת המשימה, כאשר עובדת פתיחת הצירים הודות ללחימת הגדוד באותו לילה ומשמעותה החשובה לכלל המשך ניהול המלחמה, עדיין לא היו ברורות לאנשים.
אף על פי כן, תוך שעות ספורות - למעשה, עם חשיכה של אותו יום רביעי, היה הגדוד מאורגן ומוכן שוב לביצוע משימה.
בטסה אורגנו מחדש המסגרות והפיקוד. אותם קצינים שנספחו לגדוד בתחילת המלחמה ולא נפגעו בלילה, קבלו עכשיו תפקידים במסגרת הפלוגות. פלוגה ד' נשארה במסגרתה האורגנית בפיקודו של איתי, כשהיא מדוללת עקב הנפגעים שהיו לה בלילה. פלוגה ג' נשארה אף היא במסגרת אורגנית בפיקודו של יואב ועוזי כסגנו. פלוגה ב' ו-ה' אוחדו בפיקודו של דני, כשעמרי משמש כסגנו.
בקצב מזורז הוחל בהתחמשות מחדש ובהשלמת ציודים שונים שנצטרכו בכמות רבה בקרב כמו ציוד חבישה ופריטים נוספים, בניקוי הנשק ובהכנתו לפעולה לאור לקחי התקלות המרובות שהיו בכלים במשך הקרב, ולא פחות חשוב - באכילה, שתיה ונמנום. המפקדים החדשים ניסו להספיק וליצור הכרות ראשונית לפחות עם סגל מפקדי המשנה שלהם ועם חיילי הפלוגות, ובתוך כך נתקבלה בשעות הערב המוקדמות ההוראה להיות מוכנים להטסה כדי לחזור ולבצע את משימת הסריקה מצפון לציר טרטור וכיבוש החווה הסינית. קצב ההכנות הוגבר, ולאחר שהתברר שההטסה תתחיל מאוחר יותר, השתדלו האנשים, שלא ישנו כל הלילה הקודם וחלקם אף לא בלילה שלפניו, לנצל את הזמן ו"לחטוף" שינה של שעות מספר. הדחייה באה מכיוון שלצורך ביצוע המשימה הועבר הגדוד תחת פיקודה של אוגדה אחרת, שעליה הוטל להחזיק בפירצה לעבר הגשרים, בעוד האוגדה שתחת פיקודה לחם הגדוד בלילה חוצה אותם מערבה וממשיכה במשימותיה מעבר לתעלה.