סא"ל ד"ר יוסף סחר ז"ל

אלבום תמונות

מרץ 2001

יוסי

עברו כמעט עשרים ושמונה שנים מאז אותו בוקר שבת שהלכת. למרות יכולת הזכרון שלי שבוגדת בי לא מעט, אני זוכרת כמעט כל תנועה, כל הגה שיצא מפיך כאילו זה היה אתמול. הזמן אמנם לא עמד מלכת אך גם לא הקהה את תחושת הכאב ולא הקטין את החלל שנוצר עם העדרותך. הזכרון והכאב, הם רק לובשים צורה ופושטים צורה - זכרונות שבלי משים מעלים חיוך על השפתיים וזכרונות שגורמים למחנק העוצר בעד הדמעות מלפרוץ. אהבת אותנו מאוד ואהבת את מקצוע הרפואה. אני זוכרת את אבא שלך חוזר ומספר איך כילד חבשת את עץ המנגו בחצר שאחד מענפיו נגדע. אני זוכרת את היכולת האינסופית שלך, ללא גבולות, לראות הכל באור אופטימי ומלא תקוה, וזאת גם ברגעים קשים ביותר. כאשר היית סטאז'ר בביה"ח מאיר אמרו עליך חולים: "אנחנו מהחיוך שלו מבריאים..."

היית משענת של סלע איתן ולכן גם כל כך קשה בלעדיה. תמיד תהיתי היכן מוצאים באר כזאת שניתן לשאוב ממנה ולו טיפה מאותה אופטימיות שהיתה לך. היום אני יודעת שגם אם את הבאר לא מצאתי הרי שהמציאות והצוואה הבלתי כתובה שלך נתנו את הכוח ואמרו לנו להמשיך. עברו כמעט עשרים ושמונה שנים מאז הלכת. למשפחה שלנו נוספו פנים חדשות. בן זוגי עוזי ושלוש בנות נהדרות - איילת, בינה ונועה. יש לנו גם שני נכדים (בינתיים) חמודים מאוד מאוד - יואב ודולב. לא זכית להכירם אך אני יודעת שהיית אוהב אותם מאוד. גם חוברת זכרון זו נחתום באותה רוח אופטימית שכל כך איפיינה אותך ושבאה לידי ביטוי בדברי האנשים שהכירו אותך. נזכור אותך עם החיוך, שהרי החיוך - זה אתה.

רחל