אלבום תמונות
מוקדש לזכרו של נחמיה פרידקס ז"ל
מותך בא עלינו כהלם פתאומי, ידי רועדות בשעה שאני כותב שורות אלה, עדיין לא התאוששנו מהמנה הפתאומית שניחתה עלינו, ויקח לנו הרבה זמן להתאושש מזה.
נחמיה לזכרונך הגעת בקרב על החרמון שבו נפלת תוך כדי הצלת חיי חברים, בחייך היית נחבא אל הכלים, בלימודים הצטיינת בלי לדגור על השיעורים, אהבת לנגן הרבה על אקורדיון ולעסוק הרבה בספורט בכל דבר אשר עסקת הצלחת, הנני זוכר למשל איך היית נוסע על סקטים לבית הספר או על האופניים, ביום האחרון שראיתך היו כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה. היית עם זקן עייף ומלא בוץ. וחזרת השקם בבוקר לצבא בכדי להגיע לקרב על החרמון.
בכותבי שורות אלה ידי רועדות ועיני זולגות דמעות.
מאת אחיך פרידקס מנחם