סמ"ר נחמיה פרידקס ז"ל

אלבום תמונות

נחמיה היה ילד צנוע ושקט, את כל חייו הקדיש ללמודים ולמוסיקה. בהיותו בגיל 8 התגלתה נטייתו הרבה למקצוע החשבון כפתיחת דרך להמשך למודיו בעתיד.
גאוה - היתה ממנו והלאה, לא אהב אף ששבחוהו. תגובתו התדירה על מילת שבח היתה מעין חיוך שכולו מבוכה ולעתים חוסר תשומת לב לדבר.
כשחושב אני על בני זכרונו לברכה - מופיעה דמותו לפני, בחדרו הקטן, חושב קרוב לשלחנו, ספרי מתמטיקה ופיסיקה לפניו ואם לא כן, הרי נגן הוא בכלי הנגינה האהוב עליו - אקורדיון.
המנגינות שנשמעו מחדרו הקטן (חדר שהיה קודם לכן מרפסת) היו בדרך כלל שירים של הזמרת חוה אלברשטיין או של הזמר אריק איינשטיין - זמרים שאהב את קולם ושיריהם וכמובן שחלק נכבד תפסו אותם שירים ולחנים שחבר והלחין בעצמו (ולדעתי בהצלחה רבה).
לא פעם הוזמנתי לביה"ס כדי לראות את ציוניו, ומסתבר שכל ציוניו היו גבוהים באופן מיוחד. נחמיה נחשב בעיני מוריו כגאון - במיוחד בשטח המקצועות הריאליים. יתכן שאיני מצטיין בענוה מרובה בדברי בשבחו של בני, אך פשוטו כמשמעו - בחור חכם מאוד ואם מפיו לא שמענו דברי תשבחות והתפארויות, דאגתי אני למלא את החסר, אף שדבר זה העלה את חמתו פעמים רבות מאוד.
משום מה זכורה לי מאוד התקופה שלפני ואחרי בחינת הסקר בבי"ס יסודי.
חשש מה עלה אז בלבי האם יעבור בני את הבחינה?! או שמא לא?
תגובתם של המורים היתה החלטית - "וכי מי יעבור את בחינות הסקר אם בנך לא יעבור" ואמנם עבר הוא בנקל. מספרים שאת הבחינה גמר תוך 20 דקות וכשנשאל ע"י המורה מדוע אינו גומר את הבחינה, השיב בפשטות "כבר גמרתי". המורה נדהם ולא פצה פיו. בסוף כיתה ח' הוזמנתי לביה"ס "יבנה", בו למד, בענין בחינות פסיכוטכניות אותן עשה. זוכר אני את דברי המורים, כי מבין 2000 תיקים לא נמצא תיק אשר יכול להשתוות לרמתו האינטלקטואלית והאומנותית לה הגיע נחמיה.
זכור לי חידון תנ"ך שנערך בקייטנת בתי זקוק - בני היה במצב פיגור של 8 נקודות מהמקום הראשון ולבסוף, לשמחתי הרבה, סגר את הפער פתח פער הרבה יותר גדול וניצח.
האם מספרת כי בהיותו בן שלוש נהג לראותה מבשלת מטעמים שונים במטבח. באחד הימים בראותו מכינה קציצות בשר - הציל את התבשיל מכשלון, בכך העיר לאמו כי שכחה להוסיף ביצים.
נחמיה היה מציל חובב - זכור לי שבאחד הימים גנבו ממנו את בגדיו בשפת הים. הגנב מצא בכיסו פנקס מציל חובב. לאחר זמן כתב לו אותו הגונב מכתב לנחמיה בזו הלשון: "נחמיה היקר, אין לי לב לגנוב אצל מציל חובב, אני מחזיר לך את הבגדים עם הכסף". בחיוך קיבל את הנעליים ואת בגדיו. לפני שהתגייס לצה"ל רצה ללכת לעתודה, לא התקבל - וכששאלתיו איך זה קרה? ענה בענוה: "כנראה שיש חכמים גדולים ממני".
הוזמן לקורס טייס, עבר את כל הבחינות בהצלחה וכששאל בתמימות אם עובדת היות לו סחרחורת בשעת נסיעה ארוכה משפיעה - השיבו לו כי מקומו אינו עימם. ואז עבר ל-"גולני" לשרת בתור חובש קרבי. לדברי מפקדו היה חובש מצטיין, דבר שגרם לו עד מהרה להיות חובש פלוגתי, ולבסוף - כשהשתחרר מהצבא, קצת לפני יום הכיפורים, עבר תיקון למשרד החוץ.
נחמיה ממשיך בשני דרכים - דרך אחת לתפקיד מיוחד בארצות הברית. דרך שניה להמשך למודים בטכניון. באם יכשל במשימתו הדיפלומטית ימשיך בטכניון. אבל לא תלמיד כמו נחמיה נכשל בבחינות: נחמיה מתקבל למשימתו ומתעתד לנסיעה לארצות הברית, אבל באותו זמן התקבל להמשך לימודיו בטכניון.
נחמיה בלי הסוס מעדיף את תפקידו למען שרת את המדינה בארצות הברית מאשר ללכת ללימודים בטכניון. אבל הגורל האכזרי של מלחמת יום הכיפורים גמר את חייו הפעילים של נחמיה ז"ל.
נחמיה העדיף ללכת להציל את המדינה בשעותיה הקשות על שניהם יחד. כזה היה נחמיה - צנוע בחיים כשהלך למלחמה הקדושה.
הוא היה בשלבים מתקדמים של קורס מטעם משרד הביטחון, את הקורס הפסיקה המלחמה וכן את חייו. מכיוון שתיקו עבר למשרד החוץ לא היה הוא ביום הראשון למלחמה מבין המגוייסים.
הוא הסתובב כסהרורי בבית ולבסוף הכריז "אני הולך לחפש את גדודי" אמר ועשה.
את פניו ראינו פעמיים בלבד בזמן המלחמה - מס' גלויות קצרצרות כתב עד שתפסו המוות האכזר.

כותב: אב שכול, אפרים פרידקס