רב"ט אלון שורק ז"ל

אלוני בנינו ואחינו הצעיר
אנו לא מאמינים, לא קולטים , לא מעכלים ומקבלים את המעמד הזה. אלוני הער אותנו מחלום הבלהות הזה. נלקחת מאיתנו ואתה ניצן שרק החל להיפתח ולהקרין מהאור שלך על העולם.
נולדת, אח-בן האחרון למשפחתנו.
כבר בהיותך ילד צעיר כשעוד לא מלאו לך 4 שנים, הפלאת את סביבתך ביופי, בחיוך עם גומות החן ובעליזות שלך. אנו זוכרים אותך צוחק, מתנועע, ערני מאוד ומגיב אל העולם.
את שנותיך הראשונות עד כיתה ב' עשית בקיבוץ חניתה. צעירי חניתה היוו עבורך עד ימים אלו סביבה חברתית חמה, מקבלת ואוהבת. חלק מבנות הקיבוץ החזיקו את התאהבותן בך עד היום ולא הספיקו לבדוק אם זה הדדי.
העזיבה של הקיבוץ בתור ילד צעיר לא הייתה קלה עבורך. עברת מחברה קטנה וקיבוצית אל הג'ונגל העירוני של עתלית. השפה והתרבות היו אחרות, אך ידעת אז להיות מה שאתה, להסתגל לחברה המשתנה ועם זאת לשמור על עצמך ועל ייחודך.
בכיתה ז' עברת ללמוד בבית הספר לאומנויות "רעות". הכישרון והיצירתיות שלך החלו לפעפע בהצגות התיאטרון ובהומור הייחודי שהקרנת על הסביבה. במקביל התחלת להתעמק בעולם המחשבים. שעות על גבי שעות ישבת ספון בחדריך מול המחשב. דאגנו לך, רצינו שתהיה כמו כל האחים: פעיל חברתי או מדריך. אבל אתה בשלך, לקחת את הקצב , כאילו עשית בישול איטי ועמוק לנפש שלך לפני המשך פריחת ניצניך אל העולם. ואכן יצאת ובגדול – התחלת ללמוד ולהפליא בשליטתך בגוף באימוני הקפוארה, לנגן במפוחית, להכיר, להיות רגיש ולהתרגש מעולם המוסיקה, להפליא בשליטתך בכדור במשחקי הכדורגל, לקרוא ספרות ואף לכתוב יומן.
נהגנו לכנות אותך ואת נדב כ"שני הגמדים" במשפחה. נדב היווה עבורך האח הקרוב ביותר, והלכת בעקבותיו ללמוד גם בבי"ס ליאו-בק. על-אף שנדב היה מוכר ואהוב עד מאוד בין כותלי בית הספר, ידעת להיות לא "אח של", אלא אלון בעל מאפיינים ייחודיים משלו.
משום שעות המחשב הרבות שצברת, ספון בחדרך, וניסיונותינו הכושלים לשדל אותך לרדת לאכול איתנו או לצאת מהבית, חששנו שתתקשה למצוא את דרכך בעולם שאחרי הלימודים בביה"ס.
אבל אלוני , טעינו ובגדול, ושוב הוכחת שיש לך את הדרך שלך:

בשנת השירות במנוף, כפר לנוער במצוקה, ידעת להנהיג, את ענף פינת החי והכלבייה, ולהיות אהוב על החניכים ועל הצוות כולו. למדת שיש בך את היכולת לתת ולהעניק לאחרים, דבר שחיזק רבות את ביטחונך העצמי.
אלוני, היית תקוותה של אמא לבן הראשון במשפחה שלא יסחף אחרי זרם הקרביות במשפחה, ולא יסכן את עצמו. היא השקיעה רבות בשיבוצך ביחידות מודיעין ומחשבים. אתה לא התרגשת ונתת למים לזרום בקצב שלך.
גיוסך נדחה, וטסת בינתיים לחו"ל לעבוד עם נועם. נעם ששהה כמה שנים בחו"ל זכה להיחשף לאישיותך המיוחדת ולהיות מוקסם מהחריצות, מהחן, מההומור, מהעדינות ומהאדם שבך.
כששבת ראינו את היופי, היצירתיות, והכישרונות שלך מתעצמים עוד יותר, בהתעמקות שלך בעולם הצילום, בהתמקצעות באפיית הלחם, בבניית אתרים במחשב ובעריכות מופלאות של סרטים.
מצאת עצמך יותר ויותר רווה נחת משהותך בים ובטבע. שייטת בקיאקים ונהנית מישיבה על החוף תוך ניגון במפוחית.
התגייסת לקורס חובשים אותו סיימת בהצטיינות, התחלת להתעניין בעולם הרפואה ואף שקלת ללמוד פיזיותרפיה. התקבלת ליחידה סודית, שלא סיפרת עליה רבות, התחלת לארגן לעצמך דירה ברחובות עם נדב ושוב הכל בדרך ובקצב שלך.
שלשום רצית להגיע הביתה לפגוש את נטלי, ושוב ללכת לים לשוט בקיאקים.
מציאות ומוות אכזריים לקחו אותך, הכאב והצריבה בלב חדים עד לאין שיעור. אנחנו כל-כך אוהבים אותך, רוצים לחבק ולגונן עליך מהעולם, אך הפעם לא הצלחנו.
בתאונת הרכבת פריחת ניצנך נגדעה באיבה. העולם הזה הפסיד את היופי המדהים והכישרונות הכל-כך רבים שלך. אתה כל כך תחסר לנו ונותר לנו לקוות, שמלאכי השמיים ידעו להכיר במלאך הקסום שהצטרף אליהם.


אלון, אל תנוח על משכבך,

המשך לפרוח ולזרוח,

כי ככה אתה בליבנו תמיד.



אוהבים,

המשפחה, אבא, אמא, תמיר, עמית, נועם, אסי ונדב.