סמ"ר ברוך אבני ז"ל

אלבום תמונות

22/12/97

ברוך,

לא עובר יום שאני לא חושבת עליך לפחות אלף פעמים.
יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך ולהגיד לך ואני לא יודעת איפה להתחיל. בנסיבות אחרות בטח היית שומע עליהם בסוף שבוע, בארוחת יום שישי, בארוחת חג, שגם בהן לא תמיד היית.

ברוך, זה מדהים, כל פעם שאני נזכרת בך אני רואה אותך צוחק, מחייך, אתה תחסר לי, לכולם. המוות שלך יצר חור, בור שחור אינסופי, ספק אם יסתם אי פעם. האוירה בבית השתנתה. אני מתגעגעת לראות אותך ישן, כשאני עוברת ליד החדר שלך בדרך לשרותים, בשבת בבוקר. השארת כל כך הרבה כאב מאחוריך, אני יודעת שאתה איננו אבל אני לא מבינה למה, למה דווקא אתה?

עכשיו כל מה שנשאר ממך הן תמונות בכל הבית, כל החברים שלך הביאו תמונות שלך. כזה יפה במדים. אתה זוכר שקניתי לך מחזיק מפתחות של כבש כדי שתשתמש בו כשתקבל רשיון? תמיד צחקתי עליך שאני אקבל רשיון לפניך, כי אתה נכשלת בחמישה טסטים. מסתבר שצדקתי.
עדיין לא עליתי לבקר בקבר שלך. אני אעשה את זה. בטח שכחתי לכתוב עוד הרבה דברים אז אני אגיד לך אותם כשאבוא.

ברוך, אני לא מאמינה בגן עדן אבל אני מאמינה בגילגול נשמות, אני מקווה שהנשמה שלך מצאה חיים טובים שימשכו קצת יותר מ-19 שנים, אפילו לא זכית להחליף קידומת.
כששמעתי מה קרה התחלתי לבכות, בטבעיות, והיתה לי בקשה אחת בראש, אני מקווה שנהרגת במקום, כי באמת שלא מגיע לך לסבול.

אני עדיין לא סיפרתי לך על השבעה וכל זה. זה היה השבוע הכי קל משארית החיים בלעדיך. בשבוע הזה הבית היה מפוצץ באנשים, כולם דואגים ונורא נחמדים. ביום שלישי אבא הגיע. אחרי שנתיים וחצי שלא ראה אותנו. הוא הלך לראות את הגופה שלך. הפגיעה היתה בראש וזה בטח לא סימפטי. גם אמא הלכה לזהות את הגופה והסתפקה בללטף לך את היד.

ההלוויה שלך היתה ביום רביעי 8.10.97, אני לא זוכרת את השאר, נראה לי בסביבות השעה ארבע. היו שם מלא אנשים, חלק נכבד מהם מהצבא. חברים שלך מהקיבוץ באו. עומרי הקריא משהו ועוד חברים דיברו. כולם עמדו מחובקים, אני, אבא, יונתן, אמא ומיכל, זה היה קשה.

באזכרה לא בכיתי, פשוט עמדתי שם ובהיתי בקבר, חשבתי מה אתה עושה עכשיו והגעתי למסקנה שאתה בטח משגיח עלינו מלמעלה. קרן ביקשה ממני לכתוב משהו לעיתון שמקדישים בשבילך ב"אשל", אבל אני לא יודעת אם אכתוב, זה אישי מדי ובכלל אי אפשר להעביר במילים את כל מה שמרגישים, צריך פשוט להיות שם, לא חושב?

אני גאה שהיית אח שלי, הערצתי אותך, את האישיות שלך, ואת הכבוד שחלקת לכולם.
אולי זה איכשהו לטובה שנהרגת, כי לא הייתי רוצה לראות אותך סובל מאובדן של אדם אהוב, באמת שלא.

אחותך נועה