סמ"ר יגאל ארד (בוקסר) ז"ל

אלבום תמונות

(מתוך תכנית רדיו "געגוע לחבר שנפל" ששודרה בערב יום העצמאות)

בסוף שנות החמישים אמצה משפחתה של איריס עולה חדש מפולין: יגאל ארד. בין איריס ליגאל (פאבל) נקשר קשר אמיץ שנקטע באבו כשנפל יגאל במלחמת יום הכיפורים.
עודד (המראיין): ספרי לנו על יגאל.
איריס: אני מספרת על איש שאני אוהבת יותר מ-35 שנה ומתגעגעת 22 שנה. בשבילי הוא פאבל ולא יגאל. פאבל, מכיוון שנולד באירופה של מלחמת העולם השניה, וגדל בפולין של אחרי המלחמה מאחורי מסך הברזל, והגיע אלינו כבחורצ'יק כבן 18 כשלזמן קצר מאוד נוצרה שם אפשרות ליהודים לצאת, והגיע גל עליה. זה היה בסוף שנות החמישים. הוא הגיע כפליט כמו שקראנו לזה אז. שחיף, רזון, קצת כפוף, לא יודע מילה עברית, לא יודע כלום על ארץ ישראל או מדינת ישראל (העולם הקומוניסטי של השנים ההן), ותוך זמן קצר ביותר התערה והפך לישראלי שמלבד רמז קל "ר" לא יכולת להבחין שהוא לא צבר של השנים ההן.
עודד: "והוא התגייס לצנחנים".
איריס: "לצנחנים" של אז ולא של היום. שזה היה הרבה יותר קשה. ואגב חלק גדול מה שקוראים היום "הקלטות" שלו כצבר כישראלי התרחש בזכות החברה מהפלוגה שהפכו לחברים יותר מאחים ואחים יותר מחברים. ובצנחנים הוא הפך ליגאל ארד והפך לאחד מהחברה. אם כי בגוון קצת שונה מהחברה שלנו, מכיוון שמאצ'ו ומפגין גבוריות לא היו בו אף פעם.
הוא הקים פה משפחה עם צברית בת וותיקים ובנה בן ה-3 מנשואים קודמים וגם בת נולדה אח"כ. ואגב אותו בן אמר לי השבוע (כששאלתי אם אין לו התנגדות שנזכיר את יגאל ברדיו) שהוא ניסה להגדיר מה הוא זוכר כילדון בן 13 מיגאל, והיה לו קשה להגדיר מכיוון שאמר: "היה באיש הזה משהו מיוחד וככה חיפש את המילים משך כמה דקות ובסוף אמר: "את יודעת מה, זו פשוט כריזמה, פשוט איש עם כריזמה".
על כל פנים פרצה מלחמת ששת הימים שלאחריה התפרסם כ"חובש מגבעת התחמושת" וגם קיבל צל"ש.
לפני שפרצה מלחמת יום כיפור היה מאוד חולה עם כיב מדמם בקיבה עם כאבים מאוד חזקים ותרופות ותאריך לניתוח כדי לפתור את הבעיה הזו ברמב"ם.
ושפרץ מה שפרץ ביום שבת בצהריים, האיש הצעיר הזה עלה לעליה להוריד את התרמיל עם כל הציוד, המוכן תמיד לכל רגע שצריך. וכל ההפצרות שלנו, של זיוה רעייתו ושלי שישאר מכיוון שזה לא המצב ושיסתדרו גם בלעדיו לא עזרו, כשהטיעון היה "אני לא אשב בבית כשהחברה שם", ואל תשכח שלא ידענו בדיוק מה מתרחש ביום שבת בצהריים.
הוא הבטיח רק שיהיה צמוד לתאג"ד ולא יזוז משם, וכנראה שלא עמדו בהבטחה והיה חשוב יותר להיות עם החברה, ולא להשאיר אותם לבד. הוא היה החובש.