סמל עופר עופרי אריאלי ז"ל

עופר אריאלי

נולד בכ"ה באב תשל"ב, 5 באוגוסט 1972, בבאר-שבע.
נפל בכ"ט באייר תשנ"ג, 20 במאי 1993, בעת מילוי תפקידו.
בוגר מחזור חש"ן.

עופר נולד בבאר שבע לרינה ודוד. בגלל עיניו הענקיות זכה לשם עופר, ולכינוי "במבי".
כבר בילדותו ניכרו בעופר סימני האופי שאפיינו אותו בבחרותו: חריצות, אהבת הטבע ורדיפת צדק בלתי מתפשרת. עופר היה ילד חייכן ומלא שמחת חיים, וצחוקו המתגלגל מילא את הבית והסביבה. הוא היה קשור מאד לאחותו לימור ולאחיו דביר.
עופר סיים את בית הספר היסודי בהצטיינות, ומשם המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון "בויאר" במגמת הפיסיקה. עופר היה תלמיד מצטיין. בכיתה י"ב החל להתלבט בשאלת גיוסו. הוא ויתר על פרויקט "תלפיות" לטובת קורס טייס. לאחר שנה בקורס טייס נשר עופר והחליט לשרת ביחידת "עורב" של הצנחנים. אף על פי שהגיע ליחידה מאוחר יחסית הצליח להשתלב בה היטב ולהיות אחד מהצוות. את המסלול סיים בהצטיינות ויצא לקורס חובשים קרביים. הוא נהנה ממנו מאוד וגם אותו סיים בהצטיינות. לאחר הקורס שימש כחובש בצוות שלו והרגיש מחויבות גבוהה מאד לתפקיד, עד שבחופשות היה "מתרגל" על בני המשפחה.
אף על פי שהיו לו ספקות לגבי שירות בצבא קבע, יצא לקורס קצינים. בשלב מתקדם של הקורס עזב וחזר ליחידה ולחברים שאותם אהב כל כך כדי לעלות ללבנון לפעילות מבצעית. עופר לא היה קצין, אבל בפעילויות רבות של יחידתו שימש כמפקד הכוח בגלל אופיו הבוגר והאחראי, ואכן החברה כינו אותו "מר אחריות".
בחופשות נהג לטייל עם החברים שלמדו איתו בבויאר ועם חברים מהצבא ברחבי הארץ. הוא תכנן לצאת לטיול ארוך באפריקה לאחר שחרורו, ולאחר מכן לחזור ולהקים קיבוץ בדרום הארץ.
עופר נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון בכ"ט באייר תשנ"ג, 20.5.93, והוא עדיין לא בן 21 שנים. עופר הותיר אחריו הורים, אחות ואח והרבה חלומות שלא התממשו.
לאחר נפילתו חיפשו הוריו דרך להנציח את זיכרו שתבטא את רוחו של עופר ואת דרכו. המשפחה בחרה ביום טיול לזכרו שיכלול היסטוריה של עם ישראל, מורשת קרב, ציונות, בוטניקה, זואולוגיה ועוד. בטיול משתתפים בני משפחה וחברים של עופר ושל המשפחה. מעגל המשתתפים הולך ומתרחב מידי שנה והוא כולל גם ילדי חברים ונכדיהם.
מספרים הוריו: "לראות את המשתתפים הרבים צוחקים, שרים ועליזים בכל המסלולים עושה לנו טוב. בתחילת היום מספרים סיפור או זיכרון הקשור בעופר ומקבלים סקירה על המסלול הצפוי. זאת דרכנו להנציח את עופר שלנו אשר אהב טבע בכל נימי נפשו".
בתשס"ג, במלאת עשר שנים לנפילתו, הוציאה המשפחה חוברת של מסלולי הטיולים שנערכו עד אז בצירוף מפות, דברי הסבר, תמונות וזיכרונות מעופר.