אלבום תמונות
עם תום השלב הראשון במלחמת של"ג (6-12 ביוני 1982) עומדים כוחות צה"ל בפאתי ביירות. יומיים לאחר מכן מתחיל צה"ל בכיבוש הצד המזרחי של העיר כשהוא חובר לפלנגות הנוצריות בקרקע, ומפציץ את מעוזי המחבלים מן האוויר. שבועיים לאחר מכן משלים צה"ל את הכיבוש ומגרש את בכירי הטרוריסטים של אש"פ, ובראשם ערפאת לתוניס, עיראק, סודאן, תימן וסוריה.
צה"ל ממשיך לשלוט בבירות עד לפרשת סברא ושתילה. דעת הקהל העולמית האשימה את ממשלת ישראל באחריות עקיפה לטבח שביצעו הנוצרים במוסלמים במחנות הפליטים, עקב כך נאלצה ישראל להסיג את צה"ל מביירות. במקביל עולה כוח חדש, בתמיכה איראנית/סורית כנגד צה"ל, ארגון החיזבאללה. החיזבאללה פותח בפעילויות טרור רצחניות כנגד שגרירות ארה"ב, בסיסי הנחתים וכוחות צה"ל בלבנון. פעולות אלו ממשיכות לפגוע ולגבות מחיר כבד עד לימינו אנו.
ב-1983 נסוג צה"ל לקו מוצבים באזור נהר האוולי ולאחר שנה נסוג לדרום לבנון ויוצר אזור חיץ, "רצועת הביטחון". כל אותה העת תוקף החיזבאללה בשיטות מתוחכמות יותר ויותר (מטעני צד, מארבים, חטיפות, ירי קטיושות) כשצה"ל מגיב בפעילויות קרקעיות יזומות ובתקיפות אוויריות.
במהלך רוב תקופת שהותו בלבנון עסק צה"ל במגננה. אולם, במהלך שנות ה-90 יזם צה"ל שני מבצעים כנגד ההסלמה הלבנונית-סורית-איראנית. מבצע "דין וחשבון" ביולי 1993 ומבצע "ענבי זעם" באפריל 1996 הניבו הסכמים למיתון התקפות הקטיושות על אזרחי יישוביי גבול הצפון, הסכמים שהופרו שוב ושוב ע"י החיזבאללה.
במאי 2000 החליטה ממשלת ישראל לצאת מרצועת הביטחון ולחזור לקו הגבול הבינלאומי (הקו הסגול), וכך סיימה, למעשה, תקופה של 18 שנים ארוכות בלבנון.