סמ"ר גיאורגה אברהם ז"ל

אלבום תמונות

'החווה הסינית' הוא הכינוי המקובל בצה"ל ל'מפעל האגמים המרים' - מפעל פיתוח שתוכנן ביוזמת ממשלת מצרים ובוצע על ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, במגמה ליישב במערב סיני פליטים בדויים וחיילים משוחררים על אדמות חקלאיות מטוייבות ומושקות. בהקמת המפעל הוחל בשנות ה-60, ועד מלחמת ששת הימים נחפרו תעלות השקייה באורך 140 ק"מ והוקמו שני מבנים גדולים ועשרות חוילות ובריכות. חיילי צה"ל שמצאו במקום מכונות מתוצרת יפן סברו שהכתב עליהן הוא סיני וכינו את המקום בשם 'החוה הסינית'.
הצבא המצרי כבש את מרחב 'החווה' לאחר הצליחה, והפכו למתחם הגנה חזק שהתבסס על תוואי הקרקע הקשים למעבר רכב (תעלות יבשות רבות ומסועפות, שטחי ביצות ודיונות).
בעקבות כשלון הנסיונות לפתיחת צירי 'עכביש' ו'טרטור' ב-15 וב-16 באוקטובר הועבר צוות קרב מחטיבת הצנחנים הסדירה שבפיקוד אל"מ עוזי יאירי לפיקוד אוגדת אברהם אדן. הכוח כלל גדוד צנחנים בפיקוד סא"ל יצחק מרדכי וחבורת פיקוד מצומצמת. הוא הוטס במטוסי תובלה מא-טור לרפידים ומשם קודם לחזית באוטובוסים ואחר-כך במסוקים. מפקד החזית, רא"ל (מיל.) חיים ברלב, הורה למח"ט לטהר בהתקדמות בלילה את התעלות ב'חווה הסינית', מהן פועלות חוליות נ"ט, המונעות את מעבר ציוד הגישור ואת המשך הצליחה.
גדוד הצנחנים (4 פלוגות רובאיות ופלוגה מסייעת) הוכנס לקרב ללא הכנה מספקת וללא מודיעין קרבי מעודכן, כשמשימתו המוגדרת טיהור השטח שבין הצירים 'עכביש' ל'טרטור' וכן שוליים של כמה מאות מטרים מצפון ל'טרטור', והצבת כוחות שיבודדו את ציר 'טרטור' ממתחם 'אמיר'. במהלך ההתקדמות צימצם מפקד האוגדה את המשימה (בשל לחץ זמן) והורה להסתפק בטיהור ציר 'טרטור' בלבד.
כוח הצנחנים הקטן נתקל בהתנגדות עזה, סבל אבידות כבדות, ונאלץ להתחפר להגנה בתנאים קשים ביותר.
בלילה, בחיפוי הלחימה של הצנחנים, שריתקה את המצרים, הצליחה פלוגת הסיור האוגדתית 'במבה' להגיע ללא קרב בציר 'עכביש' עד צומת 'לכסיקון', ומשחזרה, קודמה שיירת הדוברות בחיפוי גדוד הטנקים של סא"ל נתן מחטיבת נתן ניר.
שיירת הדוברות, שהיתה בפיקוד תא"ל דב תמרי, הצליחה להגיע בשעה 06:30 לחצר 'מצמד' וכך נפתרה חלקית בעיית הגישור, אך נותרה עדיין בעיית פתיחת הצירים אל ראש הגשר.
למן השחר עמד הקרב בסימן נסיונות של כוחות שריון לחבור אל הצנחנים ולחלץ את נפגעיהם. גדוד הטנקים בפיקוד סא"ל אהוד ברק (שצוותיו הורכבו בעיקר מסטודנטים שחזרו ארצה מארה"ב) פרץ בגבורה לעבר הצנחנים וסבל אבידות כבדות (14 הרוגים וכ-20 פצועים). בחיפויו פרצה פלוגת הסיור 'במבה', ונגמ"שיה ביצעו מספר סיבובים והצליחו לחלץ את מרבית הצנחנים מבלי להיפגע. האישור לנסיגה ניתן לצנחנים רק לפני הצהרים.
גדוד הצנחנים סבל אבידות כבדות: 40 מחייליו נהרגו (ביניהם 2 מ"פים, סמ"פ וקצינים רבים) וכ-60 נפצעו.

מתוך הספר "אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.