אלבום תמונות
עברה שנה מיום מר זה בו נתקבלה ידיעת "איוב" על גורלך האיום. קשה לתאר את הרגע בו בא אלי ידיד ואמר: "עליך להיות חזק - כי בנך היה גיבור"... קשה לתאר את הלמות מלים אלו בראשינו. למרות שעכשיו, אחר שנה נזכר אני, כי הייתי עוד המום הרבה זמן אחר האסון שלמעשה החלו החששות כבר כשבוע לפני כן, אף שלא העזתי להעבירם על דל שפתי, גורלי של מי לְמה? אך הלב סירב להאמין, וגם עתה קשה להשלים עם העובדה שכוס היגון הוגשה גם לנו.
הן רק שבועות לפני כן ביקרנוך, גם אילנה היתה אז במשק, טיילנו יחדיו בחצר, הצבעת על המקומות שנפגעו מהפגזת אפריל, וסיפרת על תכניות לשיקום והגדלה ובהמשך הגענו לב"מ שכה התגאת בו, וגם שם הצבעת על תכניות ופתוח לעתיד, ומשום מה נעשה כל זה תוך התעלמות מהכוננות, שהיתה כבר אז בעיצומה. וכדרך אגב הערת "כל כך הרבה מצבי הכן היו כבר, אז עוד מצב הכן אחד". לא חישבנו את רצינות המצב, לא תארתי לעצמי כי יהיה "מצב הכן" האחרון עבורך, כי לאחריו תגיע רק הידיעה "בנכם היה גבור!"
המלחמה האכזרית קטלה את מימוש תכניתך וחדות יצירתך. לא זכית לראות בשחרור המשק מאיומי "הרמה" ואף לא בשיקומו ופריחתו.
גם קריאתך אל חבר, בזמן שיא המתיחות "להתראות בירושלים המשוחררת" לא התגשמה, ירושלים אומנם שוחררה, אך יותר לא התראתם...
אכן קשים היו הקרבות, ורבים האבדות. מחיר יקר שילמנו עבור השלום, השקט והחיים הבטוחים הנכזבים, אך התמורה טרם באה במלואה... מדי יום מגיעות עדיין ידיעות על הרוגים ממוקשים, ממארבים והפגזות. ואחריהן ישנם להורים ולבני המשק "בנכם היה גבור!"
מי יתן ולא נזדקק עוד לגיבורים בשדה הקרב.
אבא