רב"ט אורי לבוביץ ז"ל

גבעת התחמושת, שעליה התנהל קרב עקוב מדם במלחמת ששת הימים, הפכה לאתר ההנצחה המרכזי ל-183 הלוחמים, שנפלו במערכה על שחרורה ואיחודה של ירושלים במלחמת ששת הימים.

את האתר תיכננו האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון ציפור. וכך מתארו האדריכל גרשון ציפור: "באתר ההנצחה שני חלקים עיקריים: המבנים מתחת לקרקע, שהינם 'בונקרים' ו'תעלות'. אלה מהווים רקע לקרבות המרים, שנערכו בגבעת התחמושת; והמבנים שמעל הקרקע, המשמשים ללימוד הלחימה של יחידות צה"ל בקרב על ירושלים ומוקד לזיכרון ולהתייחדות.
הגישה אל האתר היא ממפלס נמוך, הדומה לכניסות אל הבונקרים. מחלל הכניסה יש מעבר למסדרון מקורה, הבנוי בחלקו בטון חשוף ובחלקו אבן גסה, המשרה תחושה של מעבר בתעלות קשר בין הבונקרים לנקודות האיסוף. לאורך קירות המסדרון נחצבו גומחות, ובהן מוצגים כלי נשק שהונחו באופן פיסולי, אות ועדות לכלי המלחמה, שבהם השתמשו הלוחמים. באולמות ובמבואות נפרצו פתחי התבוננות ותצפית אל ירושלים, ומהם ניתן לראות את נופי העיר. קיימים גם פתחים ודלתות אל תעלות הקשר, הנמצאות מחוץ למבנה והמקיפות את הגבעה כולה.
המראה, שנצפה על גבעת התחמושת לפני מלחמת ששת הימים, היה של עצי אורן וביניהם היו פזורים מבנים עם קשתות וגגות פח עגולים. לכן תוכנן המבנה שמעל הקרקע באופן דומה. הוא עשוי מבטון בהיר ומקשתות המשתזרות אחת בשנייה. בדרך זו מתהווים חללים המשתלבים והמתאחדים מדי פעם, כאשר עוצמת התאורה והמבטים משתנים ומפתיעים. הקשתות מחודדות מעט וגבוהות, והן יוצרות ניגוד לבונקרים ולתעלות. כך מודגש המעבר מחשיכה אל האור, מהלחימה לניצחון.
על קיר מרוקע זהב באולם הזיכרון וההתייחדות חקוקים שמות 183 החללים, סדורים לפי חטיבותיהם: צנחנים, ירושלים, שריון וחיל אוויר. קיר זה הנו מוקד חדר ההתייחדות. נר תמיד מהבהב בפינה. מאולם זה ישנה יציאה אל משטח המסדרים ואל הנוף של ירושלים וסביבתה. הגבעה עצמה נשארה כפי שהיתה לפני הקמת האתר, ולא נעשו בה שינויים חזותיים ניכרים".
מוצב גבעת התחמושת היה המוצב המבוצר ביותר בקו העירוני של ירושלים. בפסגתו ניצבו קסרקטינים ומבנים, וסביבם התפתלו חפרות (תעלות קשר) צרות ועמוקות, שדופנותיהן מצופות אבן. מן התעלות הסתעפו תעלות משנה, שהובילו לבונקרים רבים הבנויים בטון מזוין. על הגבעה היו עמדות ירי רבות. צדו המערבי של המוצב, שפנה לירושלים החדשה, היה מגודר היטב וממוקש.
ימים אחדים לאחר שחרור ירושלים, כאשר החלו עבודות להכשרת גבעות הטרשים החשופות שבצפון-מזרח ירושלים להקמת שכונות מגורים, התכנסו הורים שכולים וביקשו לשמר את המקום ולהקים בו אתר הנצחה מרכזי לנופלים. חלק מן המוצב נהרס, אך חלקיו המרכזיים והמערביים נותרו כשהיו בעת הלחימה. שבע שנים שקד ועד המשפחות על מימוש התוכנית. בשנת תשל"ג (1972), ביום השנה החמישי לשחרור ירושלים, ניטעו בגבעה 183 עצי זית לזכר הנופלים, וביום כ"ז באייר תשל"ה (8.5.1975), ב"יום ירושלים" השמיני, נחנך האתר, ומאז נערכו בו טכסי הזיכרון ביום ירושלים.
בשנת 1990 הוכר האתר כאתר ממלכתי-לאומי. הוחל בתכנון הרחבתו של האתר. הפיתוח החדש יכלול הקמת אמפיתיאטרון קבוע לטקסי הזיכרון, ומוזיאון פתוח, שינציח את מהלך הקרב וערכי הלחימה שהתגלו בו.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ד"ר אריה יצחקי.