סמדר: כשהייתי ילדה תמיד שמעתי סיפור שאבא היה איש מסודר ומאורגן.
שמעתי שכאשר הוא הגיע לימ"ח הוא טיפל בחייל שלא הייתה לו חולצה ארוכה ונתן לו את שלו.
אך לא התחבר לי הסיפור לאף אחד מהאנשים שראיינו עד עכשיו.
זכרתי את כבוד הרב דוד סגל בתור חבר המשפחה שהכיר את אבא, אך עדיין לא הבנתי איך?
תוך כדי שיחה וסיפור לאימי נורית מה חקרתי ומה גיליתי, אמא מחפשת את מספר הטלפון של הרב סגל ואני מחייגת אל הרב.
הרב שזוכר אותי כילדונת קטנה שמנמנה ומרכיבה משקפיים, מופתע לשמוע קול של אישה בוגרת, נשואה ואם לארבעה ילדים והוא מתרגש מאוד:
"אני זוכר שהגעתי לימ"ח שעות עמדתי חשוף בשמש החזקה, היות ולבשתי חולצה קצרה קיבלתי כוויות שמש.
אביך ראה אותי ולמרות שלא הכיר אותי לקח מתרמילו משחות והתחיל לטפל בי, תוך כדי טיפול התחלנו לשוחח.
הוא סיפר לי שהוא חובש, שהוא מתגורר בחיפה, דיבר על אשתו ושתי בנותיו בגאווה, על הוריו ואחיו".
התנהלה ביננו שיחה כמו שני מכרים ותיקים, ולאחר טיפול חוזר במהלך כל אותו יום התחברנו.
למחרת כשחילקו אותנו לגדודים הגענו לאותו גדוד, אני הייתי במחלקה יחד עם ישראל לאופר והמ"מ שלנו היה ניצן הדר ז"ל שאף הוא נהרג במלחמה.
המחלקות היו קרובות זו לזו ונפגשנו במהלך המלחמה לא פעם....
זוכר אני כשנפגע משה, איך הייתי עצוב ולא רציתי להשאר יותר באזור. מיד כשהתאפשר לי הוחלפתי בחייל אחר ואני עברתי למקום בטוח יותר.
רצה הגורל ולאחר 11 חודשים שהביאו את אביך מקבורה ארעית לקבורת קבע, אני הייתי במשמרת של חברה קדישא וכבוד גדול נפל בחלקי להביאו לקבורת קבע.
זוכר שחיפשתי אתכם המשפחה, ושנים רבות שמרנו על קשר עד שהקשר התרופף במהלך השנים.
אני נרגש מאוד לשמוע את קולך...