רב"ט יעקב ''קוקו'' בריא ז"ל

יחידת הצנחנים הוקמה בשלהי מלחמת העצמאות ולא הספיקה ליטול חלק פעיל בקרבותיה. תחילה גובשה כגדוד סדיר, ויחידותיו נטלו חלק בפעולות גמול בשנים 1954-1953. בפברואר 1954 אוחדה יחידת הקומנדו 101 עם גדוד צנחנים, ומאז הפכו הצנחנים ל"חוד החנית" של צה"ל.
פעולות הגמול, שביצעו הצנחנים בשנים 1956-1954, נועדו לפגוע בעיקר ביעדים צבאיים מעבר לגבול, כדי להעמיד את מדינות ערב השכנות על אחריותן לפעולות עוינות נגד ישראל, המתבצעות מתחומן, ולהרתיען מלהמשיך בכך. הם פשטו על יעדים בשטח מצרים, ירדן וסוריה: בעזה, חאן-יוניס, כונתילה, סבחה, החוף הצפון-מזרחי של הכנרת, א-רהווה, ע'רנדל, חוסאן וקלקילה. אנדרטות לנופלים בכמה פעולות גמול אלה ניצבות באתרי הקרבות. במרוצת אותן שנים גדלה היחידה והפכה לחטיבה סדירה, שבה גם גדוד סדיר, גדוד נח"ל מוצנח, יחידות חטיבתיות וגדוד מילואים.
מבצע "קדש", הוא מערכת סיני, נפתח כ-29 באוקטובר 1956 בהצנחה הקרבית הראשונה של צה"ל. גדוד צנחנים הוצנח בפתח המזרחי של מעבר המיתלה, מצר בין רכסי הרים כמרכז חצי-האי סיני בדרך לסואץ. באותה שעה התקדמה החטיבה עצמה על הקרקע מאזור חצבה לעבר כונתילה, כבשה את מוצבי המצרים בתמד ובנח'לו וחברה עם גדודה המבודד בליל המחרת. לפנות בוקר של 30 באוקטובר חצו שני גדודים מחטיבה 2 המצרית את תעלת סואץ כדי לתפוס מערכים במצר המיתלה. הכוח המצרי התחפר בכוכים שבמדרונות החלולים משני עברי המצר והחל להטריד את הצנחנים באש מרגמות, ומחלקה מצרית אף ניסתה לתקוף את המוצב הקדמי של כוחותינו.
למחרת בשעות הצהריים יצא כוח סיור של הצנחנים לעבר המצר, רכוב על-גבי זחל"מים וכלי רכב אחרים. עם כניסתם למצר ספגו הצנחנים אש עזה, שגרמה לנפגעים ולפגיעות בכלי-רכב. כתוצאה מכך פוצל הכוח לשלושה: חלק הצליח לעבור את המצר לצדו המערבי, חלק נלכד בתוך המצר, וחלק נעצר לפני הכניסה אליו. תחילה לא הצליחו הצנחנים לאכן את מקורות האש שנורתה לעברם. עם רדת הליל נעו חוליות צנחנים על המדרונות משני צדי המצר ממזרח וממערב וטיהרוהו כוך אחר כוך בקרב פנים אל-פנים. הקרב המר נמשך שעות רבות, ונפלו בו 38 לוחמים. שמונה מחיילי החטיבה צוינו לשבח על-ידי הרמטכ"ל על חלקם בקרב זה.
קרב המיתלה היה אחד הקרבות הקשים והמרים במערכת סיני. לאחר הקרב התארגנה החטיבה, וכוח ממנה הוצנח בא-טור והשתלט עליה. עיקר החטיבה נע לעבר ראס-סודר, השתלט עליה ונע דרומה לאורך מפרץ סואץ וטיהר אותו עד א-טור. מכאן נעו הצנחנים לכיוון שרם א-שייח.
בין השנים 1967-1957 נטלו הצנחנים חלק נכבד בפעולות הביטחון השוטף וביצעו פעולות גמול ואזהרה רבות. הגדולה בהן היתה בסמוע (אשתמוע) שבהר חברון.
במלחמת ששת הימים לחמו חטיבות הצנחנים בפעולות מוטסות ורגליות בכל החזיתות: בפתחת רפיח, ברצועת עזה ולאורך הציר הצפוני בסיני, באום-כתף, במרחב שלמה וראס-סודר, ברמת הגולן ובהר בית-אל. גולת הכותרת של מבצעיהם היתה שחרור ירושלים העתיקה, לרבות הר הבית והכותל המערבי. בקרבות הכבדים שנערכו שם נפלו צנחנים רבים, והם מונצחים באנדרטות בירושלים ובסביבותיה ובאתר ההנצחה המרכזי שבגבעת התחמושת.
גם לאחר מלחמת ששת הימים נטלו הצנחנים חלק חשוב במאמץ הבטחוני: בהגנת המוצבים והמעוזים לאורך קווי הפסקת-האש, במארבים, במרדפים אחר מחבלים ובפעולות גמול ומנע בעומק שטח האויב. יחידות מן החיל השתתפו בפשיטה לנגע חמדי בעומק שטח מצרים, בפיצוץ גשרים בירדן, בפיצוץ המטוסים בנמל-התעופה של ביירות, בפשיטה על האי גרין שבמפרץ סואץ, על מוצבי המצרים בתעלה, על האי שדואן ועוד.
במלחמת יום הכיפורים שוב לחמו הצנחנים בשתי חזיתות, ובקרבות קשים ביותר. הם השמידו יחידות קומנדו מצרי באזור מפרץ סואץ, צלחו ראשונים את התעלה ונלחמו במתחם "החווה הסינית". מעבר לתעלה לחמו בעיר סואץ ובמבואות איסמעיליה. ברמת הגולן השתתפו בכיבוש ה"מובלעת" (תל שמס, אום בוטנה) וכבשו את החרמון הסורי.
ברחבי רמת הגולן אנדרטות רבות, המנציחות חיילי צנחנים וחיילות אחרים, שנפלו בקרבות אלה.
בשנים 1982-1974 נטלו יחידות הצנחנים חלק בכל פעולות הביטחון השוטף ובפשיטות על מעוזי המחבלים בלבנון. גולת הכותרת של מבצעיהם נגד הטרור הערבי היתה הפשיטה לשחרור בני הערובה באנטבה שבאוגנדה (מבצע "יונתן"). גם במלחמת שלום הגליל השתתפו יחידות רבות של צנחנים סדירים ומילואים בכל גזרות הלחימה. הם נחתו מן הים בשפך נהר האואלי והתקדמו בציר החוף עד לביירות. השתתפו בלחימה בהרי השוף, בלחימה נגד הסורים בבקעת הלבנון, בכיבוש קטע הכביש ביירות-דמשק ובהשתלטות על ביירות.