יום שבת, 4.11.61
רב שלומות לכם הורי ואחיותי היקרים!
אמא תארי לך יום שבת בנגב השקט הזה, הנוף הנהדר קשה לתאר על גבי מכתב, צריך לראות, אם אוסיף לספר לכם על הנגב בלבד לא יהיו לי מספיק ניירות. לכן, אסתפק בזה ואוסיף כשאהיה בבית.
אמא קיבלתי את מכתבך ואת מכתבה של עירית וכן את שתי החבילות ששלחתם, את יודעת מה אני אומר על חבילות כאלו, כך שתמשיכי בקצב הזה. אמא אין לך הרבה מה לדאוג לי, סוף-סוף מפקד לעתיד צריך להסתדר לבד אפילו כשהוא במרחק רב מהבית. אני מרגיש טוב ואת מה שחסר לי כעת אגיד לך רק כשאבוא הביתה.
האימונים ממשיכים כסדרם וכן גם הלימודים אני מרגיש את עצמי בטוח מאוד בשטח זה. ההווי במחנה עוד לא מורגש כל כך כי פשוט עוד לא הראנו את עצמנו גם בריקוד וגם בשירה כך שעל הווי במחנה אין עוד מה לדבר. אבל ההווי הפנימי שלנו (בני המשקים) מובן בצורה אחרת הוא נראה בשעת האימונים ובכלל בסדר כיום.
ועכשיו נעבור לעצם העניין. מה שלום אבא, עירית ותמי, האם תמי קמה ממחלתה, וחזרה לאיתנה? ועירית בטח כל יום מבחן, או פעולה (אין לזלזל) מה נשמע ככה במשק, אבא תמשיך לכתוב לי בצורה שכתבת במכתב הראשון על הנעשה במשק זה מספיק בשבילי, לדעת בערך את החדש ביפעת, (עד שיגיע לי עלון המשק). אמא שכחתי להגיד לך משהו חשוב בזמן האחרון ירדו פה גשמים מעל לממוצע ז"א שזה לא רגיל באזור הזה, זה פשוט היתה לנו הפתעה כי בדרך כלל לא יורדים פה מעל 50-40 מ"מ.