אלבום תמונות
כשהגעתי לגזר, יום העבודה הראשון שלי במטע, יובל היה מרכז המטע ומה שהרשים אותי במיוחד היתה האווירה המיוחדת שהוא יצר סביבו.
האמת היא, שכשמדברים על חברים שנפלו, לפעמים אנחנו קצת מיפים את הדברים, אני מוכרח להגיד שהתקופה הראשונה לשהותי בגזר היתה תקופה של בעיות במטע. היינו מעט אנשים וצריך היה להתגבר על כמויות עצומות של פרי. אנשים עבדו הרבה מאוד שעות, כולל שבתות, וזה יצר מתח חברתי ואם השתחררנו מהמתח הזה, זה הודות ליובל, ביכולת שלו ליצור אווירה מיוחדת, לא פורמלית, לא ממוסדת. זה התבטא בכל מיני דברים חסרי ערך לכאורה, כמו ההווי שנוצר בהפסקות עם הגלידה שדאג להביא וכל ההווי החברתי שהתפתח סביב זה. בסך הכל היינו לא ממוסדים, בלי משפחות, בלי ילדים וההווי הזה שנוצר נמשך גם אחרי העבודה.
דבר נוסף שאני רוצה לציין, וזה אולי ישמע כמו דיבורים על העלייה השנייה, אבל אני חושב שיובי בהחלט היה איש העבודה ולא רק יובי, בכלל, אחד הדברים שהדהים אותי היה כושר העבודה של בני הקיבוץ. רק אחרי שנתיים, כשחזרתי מגזר לצרעה והתחלתי לרכז את חברת הילדים וראיתי איך חברה עובדים, כבר בגיל תיכון. יכולתי קצת יותר להבין מה שקרה בגזר.
העבודה בגזר היתה מחוץ לכל מסגרת של תקן, של שעות עבודה בימי חול ושבתות, זה היה הטיפוס של בני הקיבוץ שהיה בגזר: זה יובי וזה היה אהרן שיבדל לחיים ארוכים, ופיני שנפל במלחמה. אלה חברה שידעו לעבוד ואהבו לעבוד והחזיקו ענפים. דבר נוסף שאני נזכר בו הוא עניין השירה הקשור ביובי, שמאוד אהב לשיר, במקרה זאת גם קצת האהבה שלי וניסינו ליצור כלים תרבותיים לימי חג ומועד. איזו מקהלה קטנה, מין "מקהלת כיס" או להקת זמר לקראת חתונות שהתקיימו בגזר.
היתה איזו תקופה שחשבנו שהצלחנו והחברה מוכרחים להשאר, אבל במשך הזמן רבו ההתלבטויות אם להשאר במקום כזה קטן וצעיר או לחזור למשקים. רובנו היינו ממשקים ותיקים כמו: יפעת, קריית-ענבים, כפר-גלעדי ומעיין-צבי וההתלבטויות היו קשות וממושכות ואם כי בסופו של דבר לא הצלחנו להקים את גזר על הרגליים, והתוצאה הסופית היא הקובעת, הנה לגבי חלק גדול מאתנו ויובי בכלל זה, היתה תקופת שהותנו בגזר די משמעותית.
היתה לו ליובי יכולת חברתית ליצור אווירה טובה ובאופי שלו היה מאוד מתאים לישוב הקטן והצעיר וקשה היה לי לראות אותו משתלב מחדש בחברה גדולה מאוד, בסך הכל היה בחור די שקט ומאוד מאוד צנוע.
יפיק:
לספר על יובי זה אומר ללכת כמה שנים אחורה, ובאמת, כשקיבלתי את ההזמנה לפגישה הזאת, התחלתי להיזכר בתקופת שהותי בגזר וחברי גרעין "אלון" וחברי הגרעין שהגיע אחר כך הכירו את יובי לכל אורך התקופה.
ההיכרות שלי עם יובי התחלקה לשניים, בהתחלה היתה היכרות בה השתלב אתנו - הוא היה אולי היחידי שמיד השתלב עם בני המשקים שהגיעו לגזר, לעומת האחרים שלא נוצר אתם קשר. בתקופה מסויימת היינו ידידים טובים מאוד אפילו.
מאוחר יותר נוצרו קשרים אישיים בתוך הגרעין ויובל היה ממש חלק מאתנו.
לא עבדתי במטע, אם כי בכל הגיוסים השתתפתי, לא יכולתי להתחמק מכיוון שהחיוך של יובי אומר: יש גיוס! מוכרחים לבוא, אפילו אם זה היה בארבע בבוקר ולפעמים זה היה בחצות, היה בו משהו שאי אפשר היה לסרב לו.
אף פעם לא צעק, אף פעם לא הרים קול, הוא היה עושה הכל בשקט ואי אפשר היה לא לבוא, והיינו באים בשעות לא רגילות.
בתקופת שהותי בגזר הייתי מחסנאית ואחד הדברים שאני זוכרת הוא שיובי היה נורא מסודר, תמיד בתא שלו היו כל הבגדים והיה מבחין מיד איזה בגד לא חזר, תמיד ידע מה יש לו ומה הוא צריך.
אני זוכרת מסיבת סיום אחת קנינו לו תקליט של הפרברים וקנינו גם לנוצי תקליט, היא היתה חלק בלתי נפרד מהנוף בגזר, וממש אישיות ואי אפשר היה להתעלם ממנה.