סרן יחיאל חיליק בימן ז"ל

משראה המג"ד שנסיונותיה של פלוגה ב' מימינו להסתער על המתחם המצרי נבלמים, הורה לפלוגה ג' לנסות לתקוף את המתחם מן האגף השמאלי. פלוגה ג' החלה "למשוך" צפונה ואז נפתחה עליה אש חזקה. המ"מ המוביל, גוזלן, נפצע. המ"פ, מרגל, שניסה להתקדם כדי לחלץ אותו נפצע אף הוא, והיו נפגעים נוספים. דובדבני נשלח אז ע"י המג"ד לתפוס את הפיקוד על הפלוגה.
מספר רוני מ"מ נוסף בפלוגה:
"...בשלב מסויים, כשהיריות היו בעיקר לכיוון של יקי, גוזלן צפה במשקפת, ופתאום הוא אמר למרגל: "אני רואה תעלה". מרגל הסתכל, ואמר לו: "תארגן כוח סביבך". באזור של גוזלן נשארו - רוב המחלקה שלו, סגל המחלקה שלי וחיילים בודדים מהמחלקה שלי. לגוזלן הוא (מרגל) אמר לארגן כתה, ואחר כך קרא לי ואמר לי לארגן כתה נוספת ולהתקדם במרחק כמה עשרות מטרים מאחורי גוזלן. אז גוזלן נכנס קדימה, בתחילה נראה היה שהכל הולך יפה. פתאום נפתחה עליו אש תופת. שנראה שהיה זה מקלע של טנק, אותו טנק שעומד שם שרוף עד היום. בכתה של גוזלן החלו להפגע, וצעקות הנפגעים הביאו את המצרים לכך שהרימו פצצות תאורה אשר האירו את השטח. בתוך כך, ולאור התאורה, ניסו גוזלן ואנשיו לדלג אחורנית ולחלץ את עצמם מהשטח המוכה, כשהם מסייעים זה לזה. מכל 8 הלוחמים שנתפסו שם לא היה אחד שלא נפגע. במצב כזה לא ניתן היה להכנס לשטח ולחלץ אותם, וחייל אחד שניסה להתקדם לעברם מהתלולית הגדולה שלארכה היינו נפגע מיד. מרגל הורה ליצור בסיס אש חזק שיחפה על החילוץ, ארגן בעצמו את הרתק הזה, ובמקביל לכך, היות ורוב הסגל היה "תקוע" ונפגע, החלו החיילים, יחד עם שני סמלים, שפיגל וכ"ץ, להכנס לשטח המוכה ולחלץ את הנפגעים, תחת אש חזקה ביותר. שפיגל, חברו של שחר, סמל המחלקה שנפצע קשה וצעקותיו נשמעו היטב, אמר כי מרגע ששמע את הצעקות של שחר, האש המצרית חדלה לעניין אותו".
ואמנם, הוא וחייל נוסף הגיעו עד לשחר, שהיה הפצוע הקרוב ביותר לעמדות המצרים, העמיסו אותו על הגב וחילצו אותו אחורנית אל מעבר לתלולית העפר.
מאחורי התלולית הוחל בארגון העברתם של הנפגעים הלאה, לתאג"ד, כאשר בתוך כן עלה מרגל, לצפות מעבר לתלולית ונפגע אף הוא.