סגן דוד בן זינו ז"ל

אלבום תמונות

דוד נהרג בבוקר יום ראשון, ה 22 בינואר 95.

דוד החל את שירותו בקורס טיס. לאחר שעזב את הקורס, יצא לקורס חובשים. ולאחר שירות של חודשים בודדים במרפאה – כשהרגיש שאינו ממצה את עצמו – הגיע לקורס קצינים והפך לקצין ארגון רפואה. הוא הגיע לחטיבת הנח"ל. בשבוע הראשון, נאלצתי בכוח להוציא אותו לחופשה – עד כדי כך הוא היה חסר סבלנות להתחיל את התפקיד החדש.
עבדנו יחד כמעט 7 חודשים. משך הזמן הזה התראינו יום יום, לעתים – 24 שעות ביום. ראיתי אותו יותר מאשר את משפחתי, והוא ראה אותי יותר מאשר את הוריו, אחיו או את תמי.
בהתחלה היו בינינו הרבה ויכוחים. הוא הגיע ישר מהקורס, וידע איך כל הדברים צריכים להיות: אני ידעתי איך הדברים נראים באמת, אבל מהר מאד למדתי להעריך אותו. הוא היה קודם כל בן אדם – טוב לב, אוהב את משפחתו, אוהב לעזור לאנשים, משתדל לא להפסיד אף תפילה. הוא היה גם חובש טוב – למרות היותו קצין, תמיד דאג להשאר גם חובש. הוא היה קצין מצויין – אחראי, יוזם, עקשן, ומה שהיה חשוב ביותר בשבילי – הוא היה חבר מצוין. אפשר היה לסמוך עליו בכל רגע.
שבועיים לפני שדוד נהרג, יצאתי לחופש, הוא נשאר לבד, בתקופה קשה מאד. חזרתי ביום שישי, אבל לא הספקנו לדבר – דוד מיהר הביתה, ליום ההולדת של תמי. קבענו שנדבר כעבור שבוע – ומאז עברה כבר שנה.
דוד נהרג ביום ראשון, בדרכו מהבית לצבא. באותו יום הייתי צריך להיכנס ללבנון ולהשאר שם מספר ימים. ערב קודם התקשרתי אליו ודיברנו על כל הדברים שצריכים להיעשות. דוד אמר שהוא מתכנן להגיע מוקדם לצבא. כששאלתי אותו למה - ענה שהוא מפחד לא להספיק את כל המשימות. ואכן, הוא יצא מוקדם מהרגיל מהבית - והגיע לצומת בית ליד בשעה בלתי רגילה.
דוד נהרג ביום ראשון. אני הייתי בדרך למוצב בלבנון. בבוקר קיבלתי הודעה על הפיגוע בצומת בית ליד. אבל לא חשבתי שמישהו יגיע כל כך מוקדם לבסיס. אחר כך התחלתי לקבל הודעות ממשפחתו של דוד ששאלו איפה הוא נמצא. אבל גם אז לא הבנתי. רק כשהגעתי למוצב, הודיעו לי את הבשורה - דוד נהרג כשרץ לטפל בפצועים מהפיצוץ הראשון. ואני לא הייתי שם לעזור לו. גם להלוויה לא הצלחתי להגיע...
ומה נשאר לי היום, כעבור שנה? רבקה ומימון, ואחים ואחיות ותמי - והרגשה תמידית שאני לא בא מספיק לבקר. ותמונה אחת, וכמה ניירות שדוד כתב, וציור או שניים. והרבה זכרונות - הפנים, החיוך, הסיפורים על הבית, העבודה המשותפת. והרגשת החמצה נוראית, על איש טוב לב וחכם, שנרצח טרם הספיק לחיות.
והיום, כשאני מסתכל אחורה, אני מבין שלמדתי מדוד הרבה. וברור לי, שחובה על כולנו - עלי, על המשפחה, על החברים, על אחיינו הצעיר דוד שנקרא על שמי - לעשות הכל כדי שזכרו של דוד ימשיך לחיות איתנו.

אריה קנדל