חנן בביוף
נולד בכ"ג בכסלו תשי"ד, 30 בנובמבר 1953 בירושלים.
נפל בל' באב תשל"ט, 23 באוגוסט 1979 בדרום לבנון.
בוגר מחיור תשל"א.
חנן גדל בשכונת קרית היובל בירושלים, למד בבית-הספר היסודי "יפה נוף" והמשיך את לימודיו ב"בויאר".
חותמו של בית ההורים ניכר בו כל חייו. הוריו, אנשים שומרי מסורת, ליווהו עד שסיים את לימודי הרפואה ושירת כרופא בגדוד צנחנים.
חנן היה תלמיד טוב, חברותי, מעורב בכל פעילות ומקבל הכל ברצינות. בבית-הספר היסודי היה מרכז הפעילות ה"תרבותית", מעלה מערכונים ומתכנן מסיבות. הוא ניגן בכלי הקשה והצטרף לתזמורת הנוער בירושלים. מכיתה ח' היה חבר בתנועת "הצופים". תחילה התקשה למצוא דרך לשילוב הפעילות בתנועה (פעילות וטיולים בשבתות ובחגים) עם כיבוד ההורים והשמירה על המסורת שטופחה בבית. משמצא את הדרך, הפך חבר פעיל בתנועה. הוא הדריך מגיל צעיר. גם כשנאלץ לפרוש מן ההדרכה לתקופה קצרה, עשה הכל כדי לשוב אל חניכיו ולהדריכם עד סיום לימודיו בתיכון. חניכיו שמרו על קשר איתו במשך שנים רבות.
מדי שבת הלך עם אביו לבית הכנסת. היה שומר פתקים עם ברכות שכתב לו אבא, והיה גם כותב פתקים עם איחולי הצלחה בבחינות לאחיו - לאחר שהיה מכין אותו לקראתן. הוא ארגן "סדר" פסח לחבריו בתנועת "הצופים בנוסח הספרדי של בית אבא, השתתף בתפילות בימים הנוראים, ולכל מקום נשא אתו ספר תהילים קטן.
חנן גילה רגישות לזולת והתעניין בחבריו התעניינות אמיתית. תמיד נמצא בתוך גרעין של חברים, שנהגו בפתיחות זה עם זה. הוא היה תלמיד מצטיין, וסייע לחבריו. מדי בוקר התקיים "טקס" מסירת המחברות שלו לחבריו להעתקת שעורי הבית. חנן התעניין בעיקר בביולוגיה ובכימיה. הוא נהג להישאר עם חבריו בבית-הספר אחרי שיעורי הכימיה, וללמדם. היה מרוכז בלימודים ונינוח, המורים זוכרים את חיוכו הנעים בשיעורים.
הציון הגרוע היחיד שלו היה בספורט, אך לקראת סיום לימודיו בתיכון החליט, שהוא רוצה לשרת בצנחנים. הוא התחיל לעסוק בפיתוח הכושר והרבה בריצות ארוכות. גם בתקופת לימודיו באוניברסיטה השתתף במירוצים ארציים.
חנן התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת תל-אביב במסגרת העתודה האקדמאית. הוא הצטיין בלימודיו, וקשר קשרים חמים והדוקים עם חברים ללימודים. לפני כל בחינה נהג לנסוע הביתה, "כדי לא לאבד פרופורציה ביחס לחשיבות הדברים". הוא שירת כחובש קרבי בתקופת מלחמת יום הכיפורים.
את לימודי ההתמחות עשה בבית-חולים "סורוקה" בבאר-שבע. הרופאים המנחים, וגם מפקדיו בחיל הרפואה ציינו את כישוריו כרופא ואת יחסו החם והפתוח לחולים בכלל ולילדים בפרט. בזכות אהבתו לילדים יצר קשרים מיוחדים עם ילדי חבריו ועם הילדים במחלקות בית-החולים.
חנן רצה לשרת כרופא בסיירת צנחנים, אך נשלח לגדוד 50. הוא הרגיש לא נוח עם התואר "דוקטור בביוף", והיה מוכר כ"חנן", גם כשנשא תגי קצונה ושימש כרופא הגדודי.
במאי 1979 נפטר אביו. לאחר ה"שבעה" חזר לצבא אבל ומכונס בעצמו. שלושה חדשים אחרי-כן נהרג בקרב בדרום לבנון מרימון, שנזרק בטעות על-ידי כוח ישראלי לעבר כוח ישראלי אחר.