סגן ד''ר חנן אברהם בביוף ז"ל

אלבום תמונות

"חנן היה בסך הכל שלושה חודשים בגדוד והצליח לקשור קשרים כל כך הדוקים, כאילו הכיר אותם שנים. עד היום באים החובשים ומספרים איך היה אחרי עבודת היום בפלוגות. הוא היה יושב איתם במרפאה, מצחיק אותם, מספר להם בדיחות לענין, לא סתם…אחר כך נזכר ב-12 בלילה, עם החגור והנשק – להריץ אותם, לעשות להם מסעות…
היו צוחקים – אנחנו נתלונן עליך! אתה מעביד אותנו יותר מדי, בצחוק… כשהיה מספר לי את זה, הייתי שואלת אותו למה אתה עושה את זה, למה אתה מציק להם, ואחר כך, בעצמך עוד רץ בבית… אז היה עונה לי אמא זה לטובתם! לטובתם, שיהיו בכושר, שמה בצבא אני עושה תרגילי סבולת, ופה בבית, זה בשבילי, לכושר הגופני, לטובתם… אמא לטובתם.
השבוע באו שלושה וספרו שהם כבר שלוש שנים בגדוד. החיילים מתחלפים כל תקופה קצרה – והחובשים קבועים. אז אחד החובשים אומר: אני בגדוד כבר שלוש שנים, ועוד לא ראיתי רופא כל כך מסור, וכל כך משקיע, לטובת הפצועים. היו מגיעים פצועים, רופאים אחרים – היו שולחים תיכף לבית החולים. וחנן היה בעצמו מטפל, תופר…
שלושה חודשים מאז שנפטר אביו – הוא נפל.
המג"ד שלו היה כאן בשבוע שעבר, וספר שהרגיש עליו כאילו הוא לקח על עצמו אחריות, שלא מנע מאביו ללכת לבדיקת לב ממנה לא קם.
הוא ידע שזו בדיקה קשה, הוא רצה שאביו ידע את המצב, למרות ההתפתחות הרפואית בימינו…
אבל קרה מה שקרה וחנן לקח ללב. כעבור שלושה חודשים…
אני לא יודעת, עוד לא פגשתי בחור שלאן שזרקו אותו, תיכף קושר קשרים. לא חשוב עם מבוגרים, צעירים, מיד מוצא שפה משותפת, מיד מוצא קשר…"
"בקורס קצינים, הכל היה לו שם ב'. בחינוך גופני – אליו התכונן כבר מהחמישית או מהששית – קבל ד'. הוא לא חשב שזה במקום. בא הביתה. "ורואה", אמר: "מה זה פה? סידרו אותי! אני רוצה ללכת ליחידה קרבית, אני רוצה להתנדב, ופתאום ד'? הרי לא יהיה לי מקום שם!"
לא התעצל, יצא למחרת, לפני שהסגל התפזר והלך לתקן את הציון. פתחו שם את הרשימות ואמרו "באמת נפלה טעות, איך נפלה, אנחנו לא מבינים" ומיד תיקנו.
עכשיו אני אומרת, הלוואי שלא היה רץ, הלוואי שלא היה מתקבל…"