סמל יעקב-שמואל רמון ז"ל

אלבום תמונות

בית סחור, ראש השנה תשל"ד



שמחונה היקרה



מה קרה לי בזמן האחרון? הרבה דברים. האם שמעת על האסון שלנו? אם לא אז אספר לך. היה לנו תרגיל גדודי. המחלקה שלי טסה בחוד במסוקים... כשנחתו המסוקים אז האנשים רצו החוצה. אף אחד לא יודע איך, אבל המ"פ שלנו רץ ישר לתוך המדחף האחורי ומת במקום... זה היה טרגדיה רצינית וכולם הרגישו את זה והיו מיואשים. אתמול לא התאמנו וכל הפלוגה נסעה ללויה שלו בעין גב. אני לא צריך לספר לך את ההתרגשות של כלום. זה היה כמו בזק - רגע אחד לחמנו אתו ורגע אחד אנו קוברים אותו. היום כבר מרגישים את מה שקרה פחות, אבל בכל זאת נזכרים בו מפעם לפעם ונשארים קצת המומים.

ביום שישי נרד לבסיס ליד ירושלים. זה כמעט בטוח לכן שאני אצא מבית סחור אבל בטח זה יהיה מאוחר מאד כי זה נסיעה ארוכה מן הרמה, אני אטלפן אליך ברגע שאגיע ונפגש מהר, מהר. כבר נחליט איפה בטלפון. אני כל כך מת לפגוש אותך, לראות אותך, להריך אותך. אני לא יודע אם היה שבוע וחצי כמו אלה שעברו עכשיו. כל כך אני מתגעגע, כל כך אני קשור אליך. כל היעקב שבי הוא נמצא, בתוך שמחונה. רגע רגע אני חולם עלינו, חושב עלינו. שמחונה אני אוהב אותך אהבה כזאת שאי אפשר לתאר כבר. תחכי עוד מעט ואז נהיה יחד לנצח. אני כל כך רוצה לחיות עכשיו - כי אני יודע שמחכים לי חיים של אושר מלא.

איזה מזל יש לי.

להתראות עד שנפגש

שלך forever