יעקב-שמואל רמון
נולד בד' בטבת תשי"ד, 10 בדצמבר 1953 בסיאטל שבארה"ב.
נפל בי"א בתשרי תשל"ד, 7 באוקטובר 1973 ברמת הגולן.
בוגר מחזור תשל"א.
ילדותו של יעקב עברה עליו בסיאטל. שם למד בבית-הספר היסודי "מרסר". את לימודי היהדות השלים תחילה ב"חדר", ואחר כך בבית ספר קונסרבטיבי. בקהילה היה מוכר כספורטאי שאהב סקי, כשחקן שחמט מעולה ונגן קלרינט וסקסופון. כשהתבגר עבר לנגינה בכלי הקשה והקים להקה. הוא אהב מוסיקה, ובעיקר מוסיקת מחתרת.
לאחר העלייה ארצה בתשכ"ח החל ללמוד ב"בויאר". הוא התמודד עם קשיי השפה, התאקלם בחברת בני גילו והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". הוא חלם להיות רופא כאביו, והשקיע הרבה בלימודי הביולוגיה. למד להכיר את הצמחייה הארצישראלית, ואהב לטייל ולזהות צמחים. משהתברר לו, שציוני הבגרות שלו בביולוגיה ובמתמטיקה אינם טובים דיים לקבלה לרפואה, נבחן בחינות חוזרות.
לבושו מרושל, לא מסופר, שמח, מגלגל סלנג ישראלי במבטא אמריקאי, נראה עדין, נשמע רומנטי ואידאליסט, ובו בזמן בעל מרץ עצום וראשון לכל תעלול. הוא היה ראש לחבורה שעשתה חיים בכל הזדמנות.
יעקב התגייס לנח"ל מוצנח והיה חייל טוב, אך לא כל כך ממושמע. לא פעם עקף פקודות, אך נענש מעט. בתקופת השירות הצבאי התחזק רצונו לעסוק ברפואה. הוא התנדב לקורס חובשים קרביים, ונהנה מן החלק העיוני והמעשי. הוא הביא אתו לקיבוץ ספרי רפואה, ושמח לשמש כיועץ בענייני בריאות לכל פונה. הוא שמח ללוות טיולי גדנ"ע כחובש קרבי.
במכתביו ביטא קשר חם לחבריו בגרעין, ויחד אתם כתב מכתב לחבר שעזב את הגרעין. יעקב (שכונה "ג'יקוב") נתן ביטוי בדבריו להשקפתו על מחויבותו של הפרט למלא תפקיד פעיל ביחידה נבחרת, גם כשאין השירות הצבאי הולם את האידיאלים של הפרט. ההגנה על הכלל קודמת לאידאלים של הפרט, שימומשו רק אם יובטח שלומה של הארץ.
במכתביו לחברתו ביטא רגשות חזקים וטווה תכניות לחיי קבע ביניהם.
משפרצה מלחמת יום הכיפורים, נמצא באל-על שברמת הגולן. משהחלה הפלישה הסורית, יצא כחובש קרבי עם קבוצת חיילים לחלץ יחידה שכותרה בתל איסאקי. יעקב נהרג עם רוב חבריו בקרב זה עם הסורים.