תפריט נגישות

טוראי שלמה מומה אפשטיין ז"ל

על הר הבית

על הר הבית

"לקראת השחר של יום ד', התארגנו הכוחות להתקפה על רכס אוגוסטה ויקטוריה. עם הרס"ל החדש, יחזקאל קטן ז"ל, ושני חיילים, יצאנו לסרוק את האיזור, שהיו בו עדיין צלפים. במלון קטן לקחנו בשבי סמל משטרה ירדני שהחזיק ברובה, קצין שהיה לבוש חליפה הדורה, ושלושה חיילים, שהספיקו להחליף מדיהם בפיג'מות, כדי למנוע זיהוים כחיילים. בדרך למכלאה ברוקפלר חששתי שמא ינסו לברוח בתוך הסימטאות ולא רציתי לפתוח עליהם באש. לפיכך פקדתי עליהם לחלוץ את נעליהם. השבויים פסעו מעדנות ברחוב, שהיה ים של זכוכית. חזרנו לרוקפלר ושמענו התפוצצויות פגזים וקריאה לעזרה. ברוקפלר נפלו פגזים על חיילים ושבויים בחצר והיו הרוגים ופצועים. בין ההרוגים היה אותו סטודנט לרפואה, נתן שכטר, שפגשנו ביום הראשון למלחמה. הוא נהרג בעודו מנסה להושיט עזרה לנפגעים.
"עקבנו ברשת המבצעית של החטיבה אחר התקדמות הכוחות מהר הצופים ומוואדי ג'וז לעבר אוגוסטה ויקטוריה, עד כיבוש כל רכס הר הזיתים. התרגשנו עד דמעות לשמע פקודתו של "מוטה" גור, כשהוא מעלה את זכות הצנחנים להחזיר את ירושלים לחיק האומה לאחר אלפיים שנות גלות, ובשעה עשר לערך שמענו את קולו הצרוד: "כל הכוחות חדל... הר הבית בידי".
"קיבלנו אישור להצטרף לכוחות על הר הבית ולהשתתף במעמד, שנחרת בלב ובזיכרון, ליד הכותל המערבי. מאות חיילים הצטופפו בסימטה הצרה, מתפללים, שרים, בוכים או פשוט עומדים ורועדים מהתרגשות. הרב גורן תוקע בשופר ומברך "שהחיינו", ומעלה את זכרם של הקדושים שנפלו בשיחרור העיר. שמונים ושמונה חיילי החטיבה נהרגו, מתוך מאה שמונים ושלושה חללים שנפלו מחטיבות ירושלים, שיריון וצנחנים, שנלחמו בעיר. חיילים נפלו בגבעת התחמושת. כולם ידידים ורעים. בעמידתנו ליד הכותל הרגשנו שאין אנו לבדנו. שמענו את ההידד של המלך דוד וחייליו, שקבעו את ירושלים כבירה הנצחית של העם היהודי. איתנו צעדו המכבים ואנשי בר-כוכבא וכל הרבבות שמסרו את נפשם על קידוש השם במשך אלפיים שנות הגלות, שהסתיימו בשואת אירופה הנוראה.
"שיחרור ירושלים ואיחודה נכנסו להיסטוריה הארוכה של העם היהודי. בכ"ח באייר תשכ"ז החזירו הצנחנים לעם היהודי את כבודו, כי "יהודה לעולם תשב וירושלים מדור לדור".
(מאמר זה נכתב על ידי ד"ר ג'קי קינג - רופא הצנחנים - אשר נהרג ב-5.8.81 בתאונת דרכים).

בניית אתרים: