טוראי שלמה מומה אפשטיין ז"ל

"התרחצתי והתפללתי ולפתע נשמע קול רעש גדול, אדיר וחזק. ראינו את המטוסים הממריאים ונוסקים בזה אחר זה, כדבורים זועמים, הנזעקים מתוך קינם.
"ובכן, זה התחיל, קיבלנו מצנחים וחזרנו על תיאומים ופרטים אחרונים. בדקנו את הציוד שבשקי החזה. חיילי התאג"דים יצנחו עם תרמילים ומעט אלונקות. הכל מחושב, הציוד הכבד יוצנח בשלב ב'. שאר הציוד יגיע עם השיירה שתנוע עם האמבולנסים ועד אז נתבסס על פינוי בהיטס, השהייה או פינוי ברכב של האוגדה לאחר חבירה.
"אמצעי הקשר היו רופפים. לא היתה רשת פינוי חטיבתית. רופאים גדודיים היו על הרשת עם המג"ד בלבד, בעוד רופא חטיבתי היה על הרשת החטיבתית עם מ"ק 10 הכבד והלא כל-כך אמין. היו לנו מיספר מכשירי מ"ק 6 לסייע בסריקת איזור הצניחה ואלה היו לעזר רב בירושלים.
"דיווחים החלו לזרום. המח"ט מוטה גור עידכן אותנו על הצלחות חיל האוויר ואוגדת האלוף טל. חששנו שלא יהיה טעם לצנוח בלילה. קריין "קול קהיר" בעברית התרברב וסיפר על נצחונות צבא מצרים, שהתקדם לדבריו לתל-אביב במהירות רבה.
"מ"קול ישראל" שמענו שירי נעמי שמר וציטוטים של כתבים זרים. הרי ידענו שכל עוד יחזו אומות העולם בניצחון ערבי, יישבו בשקט, אך ברגע שידובר על נצחון ישראל תהיה פעילות קדחתנית להפסקת אש ולנסיגת היהודים.
"בשעה 11.00 כבר היה כל נושא הצניחה נתון בספק, לנוכח הצלחתו הזוהרת של טליק. מצד שני, הגיעו דיווחים ראשונים על כך שהמלך חוסיין החל מפגיז את ירושלים. כנראה החליט לקפוץ על עגלת הניצחון של עבדול נאצר. בצהרים קיבלנו פקודה להעלות גדוד אחד לתגבר את חטיבת ירושלים, שהיתה כבר בקרב והצליחה להדוף את חיילי הליגיון ממטה האו"ם בארמון הנציב. תוך זמן קצר הגיעה הפקודה: כל החטיבה לירושלים.
"בתוך כל ההתרוצצויות הגיע בחור, נתן שכטר שמו, חובש במקצועו וסטודנט לרפואה. הוא בלט בלבושו האזרחי ובפניו החיוורים בין החיילים השזופים. הסביר שזה עתה חזר מלימודיו באיטליה וביקש תפקיד. נזכרתי שכמה דקות קודם לכן ביקש מג"ד הגמ"ר עוד חובש והפניתי את נתן אליו.
"שלחתי את קצין החובשים, גדעון, ואת ד"ר אייזנשטיין לבית שמש, לאסוף את הציוד באמבולנסים, שהיו צריכים להגיע אלינו לסיני, והוריתי שייכנסו למפקד רפואה פיקוד מרכז, ד"ר דן מיכאלי, ויבקשו עוד אמבולנסים וציוד רפואי, במקום הציוד שלנו, שהיה בשדה, ארוז לצניחה.