בהצטרפו עם חבריו אל הקומונה בקריה - הקדיש לה אבידוב את מרבית מרצו וזמנו. החברים רעבו ללחם, והוא לא רצה להינות מטוב הבית שהיה קרוב, כדי להשקיט את הרעב.
"צריך להתכונן לחיים קשים גם מתוך רעב" - אמר. ואכן, הגרעין היה כל חייו; לבססו; להכשיר את עצמו לחיים חדשים. בעבור הגרעין לרמת דוד ראה בזאת את המשך החזון.
באבידוב היה מיזוג של תכונות - מסירות, יושר, טוב לב, "רוח חיים" (כזה היה כינוי בין החברים). דאג לרעיו יותר משלעצמו.
השתלם בחובשות בבית החולים רוטשילד. היו מביאים שמה את חבריו הפצועים בקרב וכן את הנופלים. לא חפץ אבידוב להמשיך בטיפולם ואמר לחזור לנגב:"אינני יכול לנתח את גופת החברים הנופלים שרק אתמול לחמתי איתם..." - אמר להפסיק את השתלמותו ולחזור לגרעין. הסברתי לו במשך שעות שכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא, ונשאר.
למחרת הכרזת המדינה חזר לנגב. בא להפרד עם בת צחוק שהיתה תמיד מלוותהו, ואמר:"אל דאגה, אנחנו ננצח" - וניצח, ע"י הקרבה עצמית בנפש ובגוף, שעד היום לא מצאוהו...
אביו
מתוך הספר "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח